1. אין לתובע ולבת זוגתו את הסכום הנדרש המלא או חלקו.
2. אין לתובע ולבת זוגתו רכוש שהם יכולים למכור לצורך התשלום המלא או חלקו.
3. אם הוא סמוך על שולחן הוריו, אין להוריו את האמור לעיל.

"מתפקידו של בית המשפט לבחון את יכולתו הכלכלית של תאגיד במסגרת בקשה למתן פטור מאגרה בצורה יסודית. במובן זה, הבחינה הינה האם החברה עצמה יכולה לגייס ממקורותיה העצמיים את סכום האגרה... על בית המשפט הדן בבקשה למתן פטור מאגרה לבדוק היטב את יכולתו הכלכלית של בעל דין... ואולם בחינת יכולתו הכלכלית של בעל דין לא מצויה רק בבחינה אופקית, אלא מצריכה היא הסתכלות עומק... בבדיקה היסודית שיש לבצע ביחס ליכולתו של בעל הדין לשלם. כך כלפי היחיד. כך המצב לגבי חברה. יש לבצע בדיקה יסודית של יכולותיה הכלכליות של החברה, בין היתר, בהתאם לסוגה, מאפייניה, מבנה ההתאגדות שלה ונסיבותיה המיוחדות. בהקשר זה בחינה המצב האמיתי של החברה - יהיה מקום להתייחס אף לבעלי מניותיה ומנהליה.

נימוק נוסף נעוץ בחשש להיווצרות חוסר שיוויון בין בעל דין בשר ודם לבין גוף מאוגד. זאת באופן שמקל דווקא עם האחרון. בהיבט המעשי, עלולות להיווצר בעיות מספר בכגון דא, ביניהן – "הברחת נכסים" לצורך יצירת מצג שווא של היעדר יכולת כלכלית, או למשל ניצול מתן הפטור על מנת לתבוע סכום גבוה במיוחד. אל לבית המשפט להיות תמים בבדיקתו. על מנת להתמודד עם קשיים אלו, ולשאוף לא רק לשיוויון בין בעל דין בשר ודם לבין גוף מאוגד, אלא גם להכרה בכך שהגוף המאוגד אינו במעמד של אדם, המחוקק קבע כלי עזר נוסף".

1. אין לחברה ולבעלי מניותיה ולבת זוגתם את הסכום הנדרש או חלקו.
2. אין לחברה ולבעלי מניותיה ולבת זוגתם רכוש שהם יכולים למכור לצורך התשלום המלא או חלקו.

וכך נקבע בזה"ל:
"המסקנה שעולה מאלו תומכת בפרשנות שלפיה רשאי בית המשפט להעניק פטור מתשלום אגרה המותנה בתוצאת ההליך. להשקפתי, תוצאה זו עולה בקנה אחד עם הרציונאלים שאותם הזכרנו שעומדים ביסוד מוסד האגרה, וזאת מקום שבו הפטור המותנה יינתן רק אם הוכיח מבקש הפטור כי הוא עומד בתנאי תקנה 14(ג) לתקנות האגרות למתן פטור מלא מתשלום אגרה, היינו כי אין בידיו לשלם את האגרה; וכי ההליך מגלה עילה כפי שנעשה בעניין שלפנינו. ואבהיר. במצב דברים זה שבו כאמור כבר הוכיח מקבל הפטור כי הוא עומד בתנאים למתן פטור מלא ממילא היה בית המשפט פוטר את בעל הדין מתשלום אגרה או חלקה, וזאת בהתאם לאמור בתקנה 14(ג) לתקנות האגרות. במצב זה זכות הגישה לערכאות של בעל הדין אמנם הייתה יוצאת נשכרת אך ברגיל, וככל שלא היה נעשה שימוש בתקנה 14(י) בסוף ההליך – הייתה קופת המדינה ניזוקה, שכן לא היה מי שיישא בעלויות ההליך השיפוטי. ואולם, המנגנון שבו נעשה שימוש בהליך דנן, היינו של פטור מתשלום אגרה המותנה בתוצאת ההליך, עשוי לשיטתי דווקא להביא להעשרת הקופה הציבורית ולהשתתפות בעלויות ההליך השיפוטי".