_____________

 

_____________

 
ספר "סוגיות במשפט האזרחי" במהדורה דיגיטלית 600 ש"ח
לרכישה לחץ כאן
_____________
 
 
מאמרים / סוגיות בודדות מתוך ספר "סוגיות במשפט האזרחי" במהדורה דיגיטלית - 80 ש"ח למאמר
לרכישה לחץ
כאן

 
_____________
 

  

מרכז עזריאלי, מגדל משולש, קומה 28, דרך בגין 132, תל-אביב
Azrieli Center, Triangle Tower, 28th floor, Derech Begin 132, Tel Aviv

_______________________________

טל: 03-6963502 Tel: במקרים דחופים: 054-2237766    פקס: 03-6966151 Fax:
אימייל: E-mail:  viph120@gmail.com 

                                   
            
דף הבית >> דיני ראיות >> עדות מפי השמועה וחריגיו

 

עדות מפי השמועה וחריגיו

מבוא

עדות ממקור ראשון, או כפי שמכונה עדות ראייה, הינה העדות הטובה ביותר, שכן מקור ראשון הינו מקור שראה את המעשה, ומשכך ניתן לחקור אותו על כל פרטי המעשה ובכך להתרשם מתשובותיו האם יש אמת בדבריו או לאו, דבר שלא ניתן לעשות בעדות מפי השמועה, המחוקק קבע כי עדות קבילה בבית משפט כאשר העדות הינה ממקור ראשון, היינו היא מובאת על מנת להוכיח את עצם האמירה, לדוגמא,  העד מעיד שהוא עצמו ראה את המקרה אותו רוצים להוכיח במשפט, זוהי עדות ממקור ראשון, וכזאת היא קבילה.

לעומת זאת, עדות עד מפי השמועה, היינו ממקור שני, הינה עדות המובאת להוכחת תוכנה, לדוגמא, העד מעיד שהוא שמע מאדם אחר שסיפר לו שראה את המקרה, הרי שזאת עדות מפי השמועה ולא תתקבל ללא חריג מפורש בדין. במאמר זה נעסוק בחריגים שהמחוקק קבע שעדות מפי השמועה תהיה קבילה. 

 

המסגרת הנורמטיבית

כאמור, העדות הנורמטיבית הינה כאשר הינה עדות מפי מקור ראשון, כלומר שהעד מעיד שראה בעצמו את ולא ששמע מאחר, אך כאשר העד מעיד שהוא שמע מאדם אחר שסיפר לו שראה את המקרה אותו רוצים להוכיח, הרי שזו עדות מפי השמועה ולא תתקבל אלא בחריגים המופיעים בחוק ובפסיקה, כפי שיפורט להלן.

חריג א' – אמרת עד בעת ביצוע עבירה
אחד החריגים בחוק, הוא סעיף 9 לחוק[1], המתייחס הן למשפט האזרחי והן למשפט הפלילי, הקובע במקרה בו עד מוסר עדות מפי השמועה תהיה קבילה בתנאים המצטברים הבאים:
  1. עדות על אמרה שנאמרה בשעה שנעשה, מעשה עבירה, או בסמוך לפניו או לאחריו.
  2. האמרה נוגעת במישרין לעובדה השייכת לעניין.
  3. אותו אדם שאמר את האמרה (המקור ראשון) הוא עצמו עד במשפט.
לדוגמא, פלוני (מקור שני) מעיד כי אלמוני (מקור ראשון) אמר לו את מעשה העבירה, העדות של פלוני תהיה קבילה אם אלמוני אמר לפלוני את האמרה מיד לאחר שנעשה המעשה, והאמרה התייחסה ישירות למעשה העבירה, ואלמוני הוא בין אלו שמעידים בבית משפט.

חריג ב' – אמרה של קרבן אלימות
חריג נוסף בחוק הוא סעיף 10 לחוק[2], המתייחס למשפט הפלילי, קובע במקרה בו עד מוסר עדות מפי השמועה על מעשי אלימות תהיה קבילה אף כאשר אומר האמרה (מקור ראשון) אינו מעיד במשפט, בתנאים המצטברים הבאים:
  1. עדות על אמרה שאמר אדם שנעשה בו, מעשה אלימות.
  2. האמרה נוגעת לאותו מעשה או לנסיבות-לואי שלו.
  3. אם האדם שאמר את האמרה אינו נוכח כעד ואף אין להביאו למשפט משום שהוא נפטר או תשוש או חולה או נעדר מן הארץ.
בנוסף, צריכים להתקיים אחד מהתנאים הבאים:
  • האמרה נאמרה בשעת מעשה האלימות, או בסמוך לאחריו, או לאחר שהיתה לו ההזדמנות הראשונה להתלונן עליו.
  • האמרה נוגעת למעשה האלימות לפי סדר האירועים עד כדי היותה חוליה בשלשלת הנסיבות הקשורות במישרין לביצוע העבירה.
  • האמרה נאמרה בשעה שאומרה (קרבן האלימות – מקור ראשון) היה גוסס, או האמין שהוא גוסס, בעקבו של מעשה האלימות.
לדוגמא, פלוני (מקור שני) מעיד כי אלמוני (מקור ראשון) אמר לו את מעשה האלימות, העדות של פלוני תהיה קבילה אם אלמוני הוא קורבן האלימות, ומתקיימים אחד מהתנאים הבאים: הוא אמר לפלוני את האמרה מיד לאחר שנעשה המעשה או בהזדמנות הראשונה, או שהאמרה התייחסה ישירות למעשה העבירה, או שאלמוני אמר אותה כאשר היה גוסס או האמין שהוא גוסס בעקבות מעשה האלימות.

חריג ג' – אמרה בכתב שניתנה מחוץ לבית המשפט
חריג נוסף בחוק הוא סעיף 10א לחוק[3], המתייחס למשפט הפלילי, במקרה בו מביאים לעדות מכתב שכתב אדם מחוץ לבית המשפט, מדובר בסיטואציה שאמרת העד נכתבה והעד נוכח במשפט אך לא מעיד (למשל כי אינו זוכר), תהיה קבילה כראיה אם התקיימו התנאים המצטברים הבאים:
  1. מתן האמרה הוכח במשפט.
  2. נותן האמרה הוא עד במשפט וניתנה לצדדים הזדמנות לחקרו.
  3. העדות שונה, לדעת בית המשפט, מן האמרה בפרט מהותי, או העד מכחיש את תוכן האמרה או טוען כי אינו זוכר את תכנה.
לעומת זאת, אם נותן האמרה אינו עד בבית המשפט (בין משום שהוא מסרב או אינו מסוגל להעיד, ובין שאינו בחיים או לא ניתן למצאו), עדות מסוג זה בית-המשפט רשאי לקבלה אך לא חייב לקבלה, ובתנאי שבית-המשפט שוכנע, כי אמצעי פסול שימש להניא או למנוע את נותן האמרה מלתת את העדות.

יחד עם זאת, לא יורשע אדם על סמך אמרה שנתקבלה לפי חריג זה אלא אם יש בחומר הראיות דבר לחיזוקה.

אפשרות נוספת, לקבלת אמרה בכתב שניתנה מחוץ לבית המשפט אם שני הצדדים הסכימו לכך ותוכן האמרה לא היה שנוי במחלוקת, ובלבד שהנאשם היה מיוצג על ידי עורך דין.

בפס"ד טובול[4], נפסק, כי מועד הרישום יכול להיות בעת אמירת האימרה או סמוך אליה. סמוך יכול להיות שעות או ימים. השופט שמגר סבר, כי ככל שפרק הזמן יגדל, האפשרות להכיר בכך שמדובר באימרה בכתב שנתן העד תקטן. השופט ברק סבר לעומת זאת, כי סמיכות זמנים אינה תנאי לקבילות אלא למשקל.

בפס"ד טובול[5], נידונה השאלה האם משמעות אמרה בכתב שנתן עד המופיעה בסעיף 10 א'[6] – כוללת גם זיכרון דברים שנרשם על ידי אדם אחר שאינו העד  במועד מאוחר יותר ולא בסמיכות למתן האמרה – ראיה קבילה? נקבע שם, כי הראיה קבילה אך יינתן לה משקל נמוך יותר ככל שתרשם במועד מאוחר יותר.

בפס"ד יעקובוביץ[7], נפסק, שתנועות וסימנים מהווים תחליף למלל או לכתב  אך בתנאי שיהוו דברים המדברים בעד עצמם.

 

סיכום

עדות ממקור ראשון, הינה העדות הטובה ביותר, שכן מקור ראשון הינו מקור שראה את המעשה, ומשכך ניתן לחקור אותו על כל פרטי המעשה ובכך להתרשם מתשובותיו האם יש אמת בדבריו או לאו, דבר שלא ניתן לעשות בעדות מפי השמועה, יחד עם זאת, עדות עד מפי השמועה, היינו ממקור שני, תהיה קבילה אך ורק במקרים חריגים שקבע המחוקק.
יחד עם זאת ראוי לציין, כי כדי לקבל הערכה לכל מקרה ומקרה באופן קונקרטי, ראוי  להיוועץ עם עורך דין בעל ניסיון בתחום, ובעל ידע נרחב בתביעות מסוג זה.

 
נכתב ע"י - עו"ד מיכאל חוואי


[1] פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971
[2] פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971
[3] פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971
[4] ד"נ 23/85 מ"י נ' טובול, פ"ד מב(4) 309.
[5] ד"נ 23/85 מ"י נ' טובול, פ"ד מב(4) 309.
[6] פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971
[7] ע"פ 4004/93 יעקובוביץ נ' מ"י, פ"ד נ(1) 133.

אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין במאמר זה כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.

Bookmark and Share
Back שלח לחבר הדפס
לייבסיטי - בניית אתרים