_____________

 

_____________

 
ספר "סוגיות במשפט האזרחי" במהדורה דיגיטלית 600 ש"ח
לרכישה לחץ כאן
_____________
 
 
מאמרים / סוגיות בודדות מתוך ספר "סוגיות במשפט האזרחי" במהדורה דיגיטלית - 80 ש"ח למאמר
לרכישה לחץ
כאן

 
_____________
 

  

מרכז עזריאלי, מגדל משולש, קומה 28, דרך בגין 132, תל-אביב
Azrieli Center, Triangle Tower, 28th floor, Derech Begin 132, Tel Aviv

_______________________________

טל: 03-6963502 Tel: במקרים דחופים: 054-2237766    פקס: 03-6966151 Fax:
אימייל: E-mail:  viph120@gmail.com 

                                   
            
דף הבית >> פלילי >> עבירות מס >> השמטת הכנסה מדוח ללא הצדק סביר (ס' 217)

 

השמטת הכנסה בדו"ח ללא הצדק סביר (ס' 217)


מבוא

סעיף 217 לפקודת מס הכנסה מתייחס לעבירות שמערכת המשפט מתייחסת אליהן בחומרה בדרך כלל, מדובר בעבירה מהותית אשר בדרך כלל מעמידים בגינן לדין פלילי. היסוד הנפשי הנדרש מאדם שעבר עבירה זו הוא כאשר אדם ביצע עבירה זו: "ללא הצדק סביר".

עבירה זו מתייחסת לאדם אשר ללא הצדק סביר ערך דו"ח לא נכון, בכך שהשמיט הכנסה כלשהי שעליה הוא נדרש לפי הפקודה למסור דו"ח, או שרשם אותה בחסר, או שמסר ידיעות לא נכונות בנוגע לכל עניין או דבר המשפיעים על חיובו במס או על חיובו של אדם אחר או של שותפות.

 

המסגרת הנורמטיבית – סעיף 217 לפקודה

סעיף 217 לפקודת מס הכנסה מונה שורה של עבירות מהותיות - עבירות המתבצעות ללא כל הצדק סביר. וזה לשון החיקוק:
 
אדם אשר ללא הצדק סביר ערך דו"ח לא נכון, מתוך שהשמיט הכנסה כלשהי שעליה הוא נדרש לפי הפקודה למסור דו"ח, או מתוך שרשם אותה בחסר, או אדם שמסר ידיעות לא נכונות בנוגע לכל עניין או דבר המשפיעים על חיובו במס או על חיובו של אדם אחר או של שותפות, דינו - מאסר שנתיים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין וסכום החסר בהכנסה שנקבעה מחמת אותם דו"ח או ידיעות לא נכונים או שעלולה היתה להיקבע, אילו נתקבלו הדו"ח או הידיעות כנכונים, או שני הענשים כאחד. הטוען כי היה לו הצדק סביר - עליו הראיה.

אדם הטוען כי היה לו הצדק סביר אינו עובר על עבירה זו, השאלה מהו הצדק סביר?
משמעותו של הביטוי "הצדק סביר", פורש על-פי אמות-מידה אובייקטיביות בדומה למבחן הרשלנות. כך בלשונו של השופט גולדברג, בהתייחסו לאותו ביטוי בעבירה לפי סעיף 217 לפקודת מס הכנסה:

 
"מבחנו של 'הצדק סביר' הוא מבחן אובייקטיבי, כמבחן, שנקבע ל'סיבה סבירה' או ל'סיבה מספקת'... דהיינו, אם הנישום הוא הנאשם, השאלה היא אם נישום סביר היה פועל בנסיבות העניין כפי שפעל הנאשם..."[1].  

השופט קדמי, בדונו בעבירה לפי סעיף 217 הנ"ל, אמר:
 
"העבירה הקבועה בשני חלקיו של סעיף 217 לפקודה אינה כוללת בין רכיביה דרישה של יסוד נפשי מסוים; ולנוכח טיבה של ההגנה העומדת לרשותו של מי שמואשם על פיו – 'ללא הצדק סביר' – ניתן לעבור עבירה זו גם ברשלנות (ויש המרחיקים לכת ורואים את האחריות לפי סעיף זה כאחריות מוחלטת ש'פתח מילוט' בצידה)"[2].

לפיכך ניתן לקבוע כי ה"הצדק הסביר", המתייחס לסטנדרד ההתנהגות הנדרש מהנאשם, הינו נסיבה הנמנית עם יסודות העבירה והיא נמדדת לפי מבחן אובייקטיבי, ויכולה לנבוע ממגוון טעמים. לו נישום יכול להצדיק את התנהגותו בתואנה כי לא ידע, ולא היה עליו לדעת, שלא קיים את החובה הקבועה בפקודת מס הכנסה, יש בכך כדי לקיים את ה"הצדק הסביר" שהנטל להוכחתו עליו[3].
 

הענישה הצפויה

ראוי לציין, כי הענישה על עבירה זו בדרך כלל מחמירה, אדם אשר ללא הצדק סביר עבר עליהם, דינו – מאסר שנתיים או קנס עד 75,300 ש"ח, או שני העונשים כאחד. אדם הטוען כי היה לו הצדק סביר להשמטת ההכנסה מהדו"ח - עליו הראיה.

ראוי לציין, כי בעת קביעת העונש בית המשפט מתחשב בשיקולים רבים כגון: היקפה של העבירה, המניעים שהניעו את מבצע העבירה, משך זמן ביצוע עבירה, עברו של הנאשם, כמות הסכום שהועלם מרשויות המס ועוד. כמובן, ככל שמדובר בסכומים גדולים יותר ובביצוע עבירות מיסים מתמשכות ורחבות היקף, כך בית המשפט נוטה להעניש בחומרה רבה יותר, דבר אשר עלול להסתכם אף בעונש מאסר לתקופות ארוכות.

 

סוף דבר

יש לציין, כי לעיתים לא מועטות ניתן להיווכח, כי על אותו מעשה עבירה האחד מואשם ומורשע והאחר אינו מואשם ומורשע וכן על אותו מעשה עבירה האחד נענש בעונש מאסר והאחר בעונש קנס. מכיוון שהאופן שבו מצטייר הנאשם בפני בית המשפט הוא הקריטריון שקובע את חומרת העונש בסופו של דבר. לפיכך, בעת מקרה של חשד או אישום בביצוע עבירות מע"מ או עבירות מס הכנסה, חשוב לפנות לעורך דין המצויד בידע והניסיון המתאימים.

לכן, בכל התמודדות עם עבירות מס, מע"מ או מס הכנסה, חשוב מאוד לפנות לעורך דין פלילי, אשר פועל בתחום של עבירות מע"מ ומס הכנסה ומנוסה בו מספר שנים, בעיקר כאשר מדובר על עבירות מע"מ ומס הכנסה שאין להן עונש הקבוע בחוק.


 
נכתב ע"י עו"ד מיכאל חוואי
 

[1] ע"פ 916/84 ישעיהו יעקובי נ' מדינת ישראל , מ (1) 94,  96 (1986).
[2] ע"פ 6016/93 מאיר צרשניה נ' מדינת ישראל , מח (4) 268, 279 (1994).
[3] רע"פ 26/97 חיים לקס נ' מדינת ישראל, נב (2) 673 (1998).

אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין במאמר זה כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.
Bookmark and Share
Back שלח לחבר הדפס
לייבסיטי - בניית אתרים