מדריך משפטי - מתי ואיך מותר להתקין מצלמות אבטחה?
 

השימוש במצלמות אבטחה ככלי לשמירה על הסדר הציבורי ומניעת פשיעה אינו מושג חדש, אך בשנים האחרונות חלה תפנית משמעותית בתחום. בזכות הנגישות הטכנולוגית, המחירים הנוחים ופשטות ההתקנה, הפכו המצלמות ממוצר המיועד לגופים ביטחוניים בלבד לפריט נפוץ כמעט בכל בית ועסק.

תפוצתן הרחבה של המצלמות הולידה התנגשות בלתי נמנעת בין שני ערכים מוגנים: מן העבר האחד, הזכות לביטחון אישי ולהגנה על הקניין, המהווה צורך בסיסי ולגיטימי; מן העבר השני, הזכות החוקתית לפרטיות, המבטיחה לאדם מרחב חופשי מעין בוחנת. בשל כך, השאלה האם וכיצד מותר להתקין מצלמה החולשת על המרחב הציבורי אינה זוכה לתשובה אחידה. מדובר באיזון עדין המעוגן בשילוב של חוקי יסוד, חקיקה ראשית ופסיקה ענפה.

במאמר זה, ננסה לעשות סדר בסוגיה המורכבת הזו ולהגדיר את הגבולות שבין מיגון לבין פגיעה אסורה.

1. צילום רשות היחיד: ביתו וחצרו של האחר
הלכה פסוקה היא כי "הזכות לפרטיות היא מהחשובות שבזכויות האדם בישראל" זכות אשר הפכה מכח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו "לזכות חוקתית-על-חוקית"[1].

עוד נפסק כי "סביב כל אדם יש מרחב שבתוכו הוא זכאי להיות עם עצמו. מרחב זה נע עם האדם עצמו. היקפו של המרחב נגזר מהצורך להגן על האוטונומיה של הפרט" ולכן הזכות לפרטיות דבקה באדם ולא במקום והיא חלה ללא קשר לזכויות קניין[2].

לפיכך, צילום אדם בתוך ביתו אסור בתכלית, ועליו חלה הזכות לפרטיות בבית מגוריו של אדם, הוא מתחמו ומבצרו הפרטי, וכפי שקבע בג"ץ[3]: "כי הזכות החוקתית לפרטיות משתרעת, בין השאר – ובלא כל ניסיון להקיף את הזכות על כל היבטיה – על זכותו של אדם לנהל את אורח החיים שבו הוא חפץ בדל"ת אמות ביתו, בלא הפרעה מבחוץ".

השורה התחתונה: צילום אדם בתוך ביתו אסור בתכלית. הבית הוא מבצרו הפרטי של האדם, והזכות לפרטיות משתרעת על זכותו לנהל את אורח חייו בדל"ת אמותיו ללא הפרעה מבחוץ. האיסור: חל איסור פלילי לצלם (אפילו חלקית) חלון, חצר או פנים בית של שכן ללא הסכמתו המפורשת, ואין זה משנה אם המצלמה מותקנת בשטח פרטי, משותף או ציבורי[4].

2. בתוך הבית פנימה: בין בני זוג ובעלי נכסים
הזכות לפרטיות אינה נעצרת בדלת הכניסה, והיא שרירה וקיימת גם בתוך מערכות יחסים קרובות: נפסק[5], כי הזכות לפרטיות שרירה וקיימת גם במערכת היחסים בין בני זוג נשואים, בינם לבין עצמם "הנישואין אינם שוללים מבני הזוג את זכותם לפרטיות זו כלפי זה. הזכות לפרטיות עומדת לכל אחד מבני הזוג כלפי העולם כולו, לרבות כלפי בן זוגו. אכן, כשם שכל אחד מבני הזוג זכאי לכבודו, ולחירות גופו כלפי בן זוגו[6], וכשם שכל אחד מבני הזוג שומר על קניינו כלפי בן זוגו, כך זכאי כל אחד מבני הזוג לפרטיותו כלפי בן זוגו. האוטונומיה של הפרט היא גם אוטונומיה כלפי בן הזוג. הפרטיות של הפרט, היא גם פרטיותו כלפי בן זוגו. גם בחיי הנישואין שומר לעצמו כל אחד מהצדדים לקשר תחומים של פרטיות כלפי בן זוגו.".

השורה התחתונה: בין בני זוג: הנישואין אינם שוללים את הזכות לפרטיות. כשם שכל צד זכאי לכבודו ולקניינו, כך הוא זכאי לפרטיותו כלפי בן זוגו. התקנת מצלמות בתוך הבית ללא הסכמת בן הזוג האחר היא פגיעה אסורה.  בין משכיר לשוכר: בעלות על נכס אינה מקנה זכות להצצה. בעל דירה אינו רשאי להתקין מצלמות בתוך דירה מושכרת ללא הסכמת השוכר המתגורר בה.

3. מצלמה בשטח פרטי המופנית למרחב הציבורי
בעוד שצילום חד-פעמי במרחב הציבורי (כמו בטלפון נייד) הוא לרוב מותר, התקנת מצלמה קבועה המצלמת עוברים ושבים היא סוגיה שונה. על פי הנחיות הרשות להגנת הפרטיות, התקנה כזו מותרת רק תחת שלושה תנאים מצטברים[7]:

בנוסף, במקרה שהמצלמה מצלמת את השטח הציבורי, ויש אפשרות שיזוהו אנשים, התמונות עשויים להיחשב ל"נתונים אישיים", ולפיכך, במקרה כזה חלה החובה לנהלי פרטיות ברורים, לציון מטרת הצילום, להגבלת זמן שמירה ולשמירה על סודיות נתונים כל אלו חלים על מי שמפעיל את המצלמה.

4. הבית המשותף: חדרי מדרגות ולובי
בבניינים משותפים, בשטח משותף, כגון חדרי מדרגות, לובי בניין וכדו', קבע בית המשפט בפסק דין[8] שעסק במקרה שבו שכן התקין מצלמות שחלשו על הרכוש המשותף ועל הכניסה לדירת השכנים, כי התקנת מצלמות שמתחקות אחר תנועות השכנים באופן רצוף, מהווה פגיעה בפרטיות ואינה נחשבת ל"שימוש סביר" ברכוש המשותף. נפסק, כי על השכן להסיר את המצלמות או לשנות את זוויתן כך שלא יפגעו בפרטיות השכנים.

בפסק דין אחר[9] עלתה השאלה בפני המפקח על רישום מקרקעין בעניין מצלמה בבית משותף. נקבע, כי בעל דירה אינו רשאי להתקין מצלמה ברכוש המשותף ללא הסכמת הדיירים אם היא מאפשרת מעקב אחרי השכנים. עם זאת, מצלמה המכוונת אך ורק לדלת הכניסה הפרטית של המתקין עשויה להיחשב כשימוש סביר ומותר.

השורה התחתונה: האיזון נבחן דרך "מבחן השימוש הסביר": התקנת מצלמה החולשת על הרכוש המשותף (כמו לובי) ומתחקה אחר תנועות השכנים באופן רצוף אינה נחשבת לשימוש סביר ומהווה פגיעה בפרטיות. עם זאת, מצלמה המכוונת אך ורק לדלת הכניסה הפרטית של המתקין עשויה להיחשב למותרת.

5. המרחב העסקי: מקומות עבודה
בעניין מצלמה המוצבת במקומות עבודה, לאחרונה ניתן פסק דין חדש[10] בבית הדין לעבודה (מרץ 2025), אשר עסק במצלמות במקום עבודה, אך משליך על העקרונות הכלליים. ביה"ד קבע מבחנים לבחינת חוקיות המצלמה: האם הוצבה בשטח ציבורי או פרטי, האם המצולמים יודעו, והאם קיימת הסכמה. נקבע כי ככל שהפגיעה קשה יותר, נדרשת הסכמה מפורשת יותר.

השורה התחתונה: גם במקומות פתוחים לציבור, לאדם יש "ציפייה סבירה לפרטיות", חוקיות המצלמה תיבחן לפי מיקומה (שטח ציבורי מול פרטי) ורמת היידוע והסכמת העובדים. ככל שהפגיעה עמוקה יותר, נדרשת הסכמה מפורשת יותר.

6. המרחב העסקי: בתי קפה ומסעדות
בעניין מצלמה המוצבת בבית עסק כגון בית קפה או מסעדה, הנחשבים לרשות פרטית של בעל העסק אך גם למרחב מעין ציבורי, נפסק[11] במקרה שבו בית העסק (ארומה) מסרו את צילומי מצלמות האבטחה לצד שלישי שדרש לצורך בילוש ומעקב אחר אדם מסוים, בית המשפט קבע, כי גם במרחב ציבורי / עסקי, לאדם יש "ציפייה סבירה לפרטיות". אי לכך, נקבע כי שימוש בצילומים למטרה שונה מזו שלשמה הותקנו (לדוג', כדי לעקוב אחר אדם בגלל סכסוך אישי ולא לצורכי אבטחה) מהווה פגיעה בפרטיות.

השורה התחתונה: בבתי עסק: מסירת צילומים לצד שלישי לצורכי בילוש (שאינם אבטחה) מהווה פגיעה בפרטיות. המצלמות נועדו להגן על העסק, לא לשמש כלי מעקב עבור גורמים חיצוניים.

7. המרחב הציבורי: מצלמות רשות ומשטרה
הסמכות להתקין מצלמות קבועות ברחובות ובפארקים שמורה לרשויות הציבוריות בלבד (עירייה/משטרה). הרשויות מחויבות בבדיקת חלופות שפוגעות פחות בפרטיות, בחובת שילוט ובשקיפות לגבי מיקומי המצלמות כפי שנפרט להלן.
לרשויות מקומיות: מותר להתקין מצלמות במרחב הציבורי (פארקים, רחובות, צמתים) אך זאת בכפוף לארבעת התנאים הבאים[12]:

למשטרה: יש סמכויות נרחבות יותר להתקנת מצלמות (כמו מערכת "עין הנץ" לזיהוי לוחיות רישוי), אך גם היא כפופה לביקורת משפטית ולצורך להוכיח שהשימוש נעשה לצורכי אכיפת חוק ומניעת פשיעה.

בנוסף, אם מדובר במאגר מידע הכולל צילום מתמשך של אנשים במרחב הציבורי, לרוב נדרש רישום מאגר מידע ומילוי הוראות החוק, כיוון שהתמונות עשויים להיחשב ל"נתונים אישיים", ולפיכך, במקרה כזה חלה החובה לנהלי פרטיות ברורים, לציון מטרת הצילום, להגבלת זמן שמירה ולשמירה על סודיות נתונים כל אלו חלים על מי שמפעיל את המצלמה[13].

לסיכום
לסיכום: איך להימנע מתביעות? אם בכוונתכם להתקין מצלמת אבטחה, פעלו לפי ארבעת כללי הזהב:

נפגעתם ממצלמה של שכן? ניתן לפעול בדרכים הבאות:

יחד עם זאת, לבחינת כל מקרה ומקרה לגופו לשם קבלת חוות דעת וייעוץ משפטי, מומלץ להתייעץ עם עורך דין המומחה בתחום.
 

נכתב ע"י עו"ד מיכאל חוואי

אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין במאמר זה כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.

---