בית הדין לעררים - בית הדין לזרים

מבוא

בחודש אוגוסט 2011, אישרה הכנסת תיקון לחוק הכניסה לישראל, לפיו החל מיום 1.6.14, יוקם בית דין חדש המשמש בית דין להגשת עררים על החלטות רשות האוכלוסין וההגירה, הלוא הוא "בית הדין לעררים", שמטרתו להחליף את "ועדת ההשגה".

בהתאם לכך, החל מיום 1.5.14, לא ניתן יהיה להגיש השגות חדשות לוועדת ההשגה לזרים בירושלים ובתל אביב, ובית הדין לעררים יהווה גורם חלופי ל'ועדת השגה לזרים', שהוסמכה בזמנו על ידי שר הפנים להחליט בהשגות על החלטות של לשכות רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול. יושבי הראש של ועדות ההשגה ימשיכו לתת החלטות בהשגות תלויות ועומדות עד ליום 1 ביוני 2014, מועד סגירת ועדות ההשגה.

הפניה לבית הדין לעררים על החלטת נושא משרה ברשות האוכלוסין וההגירה מהווה שלב הכרחי של מיצוי ההליכים המינהלים קודם להגשת עתירה בפני בית המשפט המוסמך. במאמר זה נפרט את סמכויותיו של בית הדין ודרכי ניהולו.

המסגרת הנורמטיבית

בית הדין לעררים, מוכר בשמות נוספים כדוגמת, בית הדין לזרים, בית הדין למעמד בישראל, ועוד. אך מטרתו כאמור, להחליף את ועדת ההשגה, שהוקמה, בין היתר על מנת לשמש כמסננת לעתירות מנהליות. זאת, כדי למנוע הגעה בלתי נחוצה של עניינים שניתן לבררם או לפוטרם במסגרת ועדת ההשגה, ולהקל מהעומס המוטל על בתי המשפט לעניינים מנהליים בעניינים שבהם הוסמכו ועדות ההשגה לדון.

החלפתה של ועדת ההשגה בבית הדין לעררים באה בין היתר בעקבות העובדה כי, ועדת ההשגה לאורך השנים הוכחה ככישלון הן בפן הפרוצדוראלי והן בפן המהותי, החלטותיה ניתנו לאחר חודשים ארוכים והתנהלותה לקתה בחסר, זאת ועוד היא היוותה יחידת סמך במשרד הפנים, כך שלמעשה משרד הפנים היה מבקר את החלטותיו שלו.

לאור זאת, באישורה של הכנסת, בחודש אוגוסט 2011, עבר בקריאה שלישית תיקון לחוק הכניסה לישראל, לפיו יוקם בישראל בית דין חדש, השקול למעשה לבתי הדין השונים כדוגמת בית דין לעבודה, המהווה ערכאה שיפוטית עצמאית שאינה תלויה במשרד הפנים, בתקווה שהעוררים ימצו את זכות הערר העומדת להם בצורה הוגנת וכנה.

לפי סעיף 13כג (א) לחוק הכניסה לישראל[1]: "שר המשפטים ימנה בית דין, אחד או יותר, של דן יחיד, שידון בעררים על החלטה של רשות המנויה בתוספת, בענייני כניסה לישראל, שהייה וישיבה בישראל או יציאה ממנה או בענייני אזרחות, המנויים בתוספת".

יושבת ראש בית הדין לעררים

יושבת ראש ועדת ההשגה לזרים תכהן כב' הש' יעל ורדי רוטשילד (עו"ד בדימוס), אשר מונתה על ידי שרת המשפטים, בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה.

סמכות בית הדין לעררים

בהתאם לחוק הכניסה לישראל, הרואה את עצמו נפגע מהחלטה של רשות בעניינו, רשאי להגיש ערר על ההחלטה לבית הדין לעררים[2].

הערר יוגש בכתב, בתוך 30 ימים מיום שההחלטה בעניינו של מגיש הערר פורסמה כדין, או מיום שהעורר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעורר עליה, לפי המוקדם[3].

הוגש ערר לבית הדין לעררים נגד החלטה של רשות, רשאי בית הדין לעררים לדון במסגרת הערר גם בעניין המשמורת או השחרור בערובה[4].

כל עניין שהחליט בו בית הדין לעררים במסגרת הערר, לא ייזקק לו בית הדין לביקורת משמורת, אלא אם כן נוכח כי חל שינוי בנסיבות שהיוו בסיס להחלטת בית הדין לעררים[5].

ככלל, החלטותיו של בית הדין לעררים יתקבלו לאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים, בו ניתנה הזדמנות הולמת לשני הצדדים לטעון את טענותיהם ולמצות את זכות הטיעון וזאת תוך כדי העמדת מתורגמן לאזרח הזר. יחד עם זאת, במקרים מסוימים, רשאי בית הדין ליתן החלטותיו ללא קיום דיון.

החלטותיו של בית הדין לעררים אינן סופיות, ולמעשה החלטותיו שקולות כהחלטות בית משפט השלום שניתן לערער עליהם בפני בית משפט המחוזי. על כן, על החלטותיו של בית הדין לעררים ניתן לערער בהגשת עתירה מנהלית לבית משפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, וזאת בהתאם לסמכות שיפוט המקומית.

בית הדין לעררים מוסמך לדון ולהחליט בעררים על החלטת רשות, לרבות החלטות שר הפנים, אך למעט עררים על תקנות וחוקים.

בית הדין לעררים רשאי לאשר את ההחלטה עליה משיגים, לשנותה, לבטלה ולקבל החלטה אחרת במקומה, במסגרת הסמכויות הנתונות לרשות המחליטה, או להחזיר את הענין עם הוראות לרשות שהחליטה.

בית הדין לעררים רשאי להורות על עיכוב ביצוע של פעולות אכיפה לגבי מי שערר בפניו, וזאת כל עוד הוא דן בעניינו של העורר, או שהחלטתו טרם נכנסה לתוקף. בית הדין לעררים רשאי להחליט גם בערר של מי שבקשתו ללשכת רשות האוכלוסין לא נענתה בתוך פרק זמן סביר בנסיבות העניין.

סמכות מקומית

לעת עתה, נפתחו אך שלושה בתי דין לעררים בתל אביב, ירושלים ובאר שבע כשבכל אחד מהם יושבים כחמשה דיינים, כאשר על פי התכנון העתידי, יתווספו דיינים נוספים כדי לעמוד בעומס העררים, וכן יוקמו בתי דין במחוזות נוספים, כדוגמת חיפה, ובכך יינתן מענה הולם לכלל המחוזות.

על החלטות רשות האוכלוסין וההגירה שניתנו באחד מסניפי משרד הפנים הנמצאים בתחום מחוז תל אביב והמרכז, ניתן לערור בפני בית הדין לעררים הנמצא בתל אביב, ואילו על החלטות רשות האוכלוסין וההגירה שניתנו באחד מסניפי משרד הפנים הנמצאים בתחום מחוז ירושלים ניתן לערור בפני בית הדין לעררים הנמצא בירושלים.

לעומת זאת, על החלטות רשות האוכלוסין וההגירה שניתנו באחד מסניפי משרד הפנים שאינם נמצאים בתחום מחוז תל אביב והמרכז או בתחום מחוז ירושלים, ניתן להגיש עתירה לבימ"ש לעניינים מנהליים.

סיכום

עולה מן האמור, כי ניתן להגיש ערר על החלטות משרד הפנים, וערר זה מהווה למעשה מיצוי הליכים בטרם תוגש עתירה מנהלית, יחד עם זאת, החלטותיו של בית הדין נתונים לביקורתו של בית-המשפט כשיקול-דעתה של כל ערכאה שיפוטית אחרת.

כדי לפעול להשגת החלטה ראויה, יש להיוועץ עם עורך דין המומחה בתחום, אשר יפעל בהתאם למקרה הקונקרטי שבפניו.

יודגש, כי בחלק לא מבוטל של המקרים מתעוררות בעיות סבוכות אשר ללא ליווי משפטי מתאים יכולות להוביל לתוצאות הרות אסון כדוגמת החלטה לגירוש בן הזוג מה שיוביל לפירוד כפוי בין בני הזוג, לכן החכם עיניו בראשו יקדים תרופה למכה בהתייעצות עם עורך דין בעל ניסיון בתחום של הסדרת מעמד לבן זוג זר.

נכתב ע"י - עו"ד מיכאל חוואי

[1] סעיף 13כג לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

[2] סעיף 13כד (א) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

[3] סעיף 13כד (ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

[4] סעיף 13כד (ג) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.

[5] שם.

אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין במאמר זה כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.