הכרעה בין חוות דעת מומחה סותרות

מבוא

הקושי בהכרעה בין עדויות סותרות מתעצם במקום שבו נשמעים שתי גירסאות בלבד, ללא עדויות נוספות על מה שאירע, כאן למעשה כל שנותר להכריע הוא התרשמותו של בית המשפט בשקלול עדויותיהם.

במאמר זה, ננסה להציג את הדילמה העומדת בפני בית המשפט בבואו להכריע בין חוות דעת מומחים סותרות, ובבואו לגילוי חקר האמת ולגילוי העובדות המדויקות שעל פיהם יבסס הוא את פסק דינו.

בעניין הכרעה בין עדויות סותרות מתבקשות כמה מילים בעניין תפקיד המשפט בהכרעה בין טענות בעניינים של מדע. כאשר מובאים לפני בית משפט חוות דעת מומחים הסותרות האחד את השני, נשאלת השאלה האם גם כאן ראוי לו לשופט לשים עצמו כמומחה בעניין שלא בגדר מומחיותו ולהכריע בין הצדדים על פי אמות המבחן הסובייקטיבי, או שמא בכגון דא, אל ישים השופט עצמו כמומחה ואל לו להכריע על דעת עצמו ו/או תחושותיו הסובייקטיביות?

מאמר זה הינו תמצות המאמר המלא המופיע בספר "סוגיות במשפט האזרחי", למידע נוסף ולצפייה ברשימת המקורות המלאה אודות נושא זה, ניתן לרכוש את המאמר הדיגיטלי במלואו, לרכישה לחץ כאן

המסגרת הנורמטיבית

הלכה היא, כי בבוא בית המשפט להכריע בין חוות דעת נוגדות בעניינים שבמומחיות עליו להפעיל שיקול דעת שיפוטי ולא שיקול דעת מקצועי, וזאת על בסיס ניסיון החיים והשכל הישר, בהם הוא עושה שימוש על מנת להכריע בין שתי גרסאות סותרות^{^[1]}. שיקול הדעת של השופט בהכרעה מעין זו מורכב משני רבדים שונים, כפי שהיטיב להסביר זאת השופט י' קדמי באחת הפרשות:

"ככלל, עדותו של מומחה נבחנת על ידי בית המשפט בשני מישורים: מישור המהימנות האישית - במסגרתו נבחנת מהימנותו של המומחה ככל עד אחר; ומישור האמינות המקצועית - במסגרתו נבחנים רמתו המקצועית של המומחה, וטיב ואופי הבדיקה או הבירור האחר שערך ואשר מכוחם הגיע למסקנותיו. על פי שנים אלה - ¬נקבעת בדרך כלל יכולתו של בית המשפט לאמץ את חוות דעתו ולסמוך עליה מימצאים לצרכי הכרעה בהליך המשפטי שבמסגרתו הוגשה חוות הדעת כראיה"^{^[2]}.

אם כן כאשר ניצבות שתי גרסאות מנוגדות - טענה מול טענה, מומחה מול מומחה. מומחה הגנה מחד ומומחה התביעה מנגד. ראוי לפנות בעניין זה לע"פ 1839/92 אשקר נ' מדינת ישראל^{^[3]}, לעניין חוות-דעת מומחים וההכרעה בין חוות-הדעת השונות, שם בית משפט קבע כי:

"א. חוות-דעת מומחה - הערכתה והעדפתה
(1) אכן, מקום שבו מתייצבים בפני בית-המשפט שני מומחים מטעמם של שני יריבים ובית-המשפט נדרש להכריע ביניהם - מלאכתו של בית-המשפט אינה קלה כלל ועיקר: בית-המשפט אינו "מומחה-על" בתחומי המדע המגוונים הנפרשים בפניו; ואף על-פי כן - עליו להכריע בין מומחים המציגים חוות-דעת נוגדות באותם תחומים.

ואכן, בבואו להכריע בין מומחים, אין בית-המשפט שם עצמו "מומחה-מכריע" ביניהם, ומטבע הדברים שאין הוא מפעיל לענין זה שיקול דעת מקצועי; אלא - גם בהקשר זה פועל בית-המשפט כערכאה שיפוטית, ומפעיל לצרכי ההכרעה בין המומחים שיקול דעת שיפוטי, על בסיס הידע המשפטי, ניסיון החיים השיפוטי והשכל הישר, בהם הוא עושה שימוש כאשר הוא מתבקש להכריע בין גירסאות סותרות.

(2) ככלל, עדותו של מומחה נבחנת על-ידי בית-המשפט בשני מישורים: מישור המהימנות האישית - במסגרתו נבחנת מהימנותו של המומחה ככל עד אחר; ומישור האמינות המקצועית - במסגרתו נבחנים רמתו המקצועית של המומחה, וטיב ואופי הבדיקה או הבירור האחר שערך ואשר מכוחם הגיע למסקנותיו. על-פי שנים אלה - נקבעת בדרך-כלל יכולתו של בית-המשפט לאמץ את חוות-דעתו ולסמוך עליה מימצאים לצרכי הכרעה בהליך המשפטי שבמסגרתו הוגשה חוות-הדעת כראיה.

(3) במקרה דנן הושם הדגש על האמינות המקצועית, ועל-כן, נדרש בית-המשפט: לבחון - ולהשוות - את רמתה המקצועית של כל אחת משתי המומחיות שהופיעו בפניו, לתת דעתו לטיב ואופי הבדיקה שנעשתה על-ידי כל אחת מהן, ולהכריע בשאלה איזו משתי חוות-הדעת מקובלת עליו כבסיס אמין במידה הדרושה לקביעת ממצאים בהליך שמתקיים בפניו.

ב. רמתן המקצועית של המומחיות
מרכיבים מרכזיים של רמה מקצועית של מומחה נעוצים בשנים: ראשית - בהכשרתו המקצועית הבסיסית; ושנית - בניסיונו המקצועי, ובהשתלמויות המעשירות את ידיעותיו."

אם כן, החריג לכלל האוסר עדות סברה, שלפיו מומחה יכול להעיד על מסקנות, אין משמעו התפרקות השופט מחובתו להכריע גם בשאלות שבמומחיות^{^[4]}. שופט אינו מתיימר להיות מומחה מדעי, אולם הוא חייב להכריע בין הגירסאות העובדתיות.

עוד בעניין זה נקבע בעע"מ 7357/03 רשות הנמלים נ' צומת מהנדסים תכנון תאום וניהול פרוייקטים בע"מ^{^[5]}, כי:
כאשר בפני בית-המשפט מובאות שיטות חישוב כאלה או אחרות, נדרש בית-המשפט להיעזר בחוות-דעתם של מומחים, כפי שהיה במקרה דנן, על-מנת לבחון אותן, אך אין הוא נדרש, או רשאי, להפעיל שיקול-דעת מקצועי משל עצמו. בית-המשפט רשאי, ואף חייב, להשתמש בשיקול-דעתו השיפוטי על-מנת להכריע בין חוות-דעת סותרות של מומחים, אך אין הוא משים עצמו במקום המומחים.

בישראל, כחריג לכלל הפוסל עדות סברה מותר למומחה להעיד על מסקנות מקום שללא מומחיות אדם רגיל לא היה מסוגל "לקלוט" מסקנות אלו מהעובדות הפרוסות בפניו^{^[6]}. בית-המשפט מתיר למומחה להעיד על מסקנות מקום שהוא זקוק לכך שיגלה לו את ה"צופן" להבנת העובדות.

כך לדוגמא, בפס"ד ת"ע (חי') 3050-05 עזבון המנוח נ.ח. ז"ל נ' ג'.ח^{^[7]} נדונו טענות מנוגדות סביב השאלה בדבר זיוף צוואה, לשם כך הוגשו שתי חוות דעת גרפולוגיות עם מסקנות סותרות. בשורה של פסקי דין נקבע כי בית המשפט יכריע בין חוות דעת גרפולוגיות סותרות ע"י שימוש בקנה המידה הבאים:

א.      עדות המומחה בפני בית המשפט^{^[8]}.
ב.      התייחסות למסמך אותנטי למרות שלא נשא את החתימה של הנבדק^{^[9]}.
ג.        אי צרוף מסמכים לחוות הדעת^{^[10]}.
ד.      קבלת חוות דעת של מומחה ע"י בתי משפט בפסקי דין אחרים^{^[11]}.
ה.      השוואה בין הניסיון של המומחים^{^[12]}.
ו.        בדיקת חתימות מקוריות ולא צילום^{^[13]}.
ז.       ראיות חיצוניות לחוות הדעת. שימוש במספר מכשירים רב יותר, מיקרוסקופ ,מצלמת וידאו^{^[14]}.
ח.      פירוט תהליך הבדיקה והפרמטרים שנבדקו מספר החתימות שנבדקו^{^[15]}.
ט.      ויתור על חקירה נגדית של מומחה^{^[16]}.

סיכום
לסיכום, בית-המשפט הוא שמכריע לבסוף בין חוות-הדעת הסותרות באמצעות הכלים השיפוטיים העומדים לרשותו, וקובע על-בסיסן את האמת המשפטית, באשר למציאות המדעית^{^[17]}. בית-המשפט רשאי, ואף חייב, להשתמש בשיקול-דעתו השיפוטי על-מנת להכריע בין חוות-דעת סותרות של מומחים, אך אין הוא משים עצמו במקום המומחים^{^[18]}.

בסופו של דבר, אל נשכח: הדרך לאמת סוגה בטעויות, כלשונו של נתן אלתרמן ב"שלמה המלך ושלמי הסנדלר". הנסיון להגיע לחקר האמת אינו תמיד קל אך בית המשפט עושה תמיד כמיטב יכולתו והבנתו כדי להגיע למסקנה הנכונה. יחד עם זאת, ראוי לציין, כי לשם בחינת כל מקרה ומקרה לגופו ראוי להיוועץ בעורך דין מומחה בעל ניסיון בתחום.

נכתב ע"י - עו"ד מיכאל חוואי

מאמר זה הינו תמצות המאמר המלא המופיע בספר "סוגיות במשפט האזרחי", למידע נוסף ולצפייה ברשימת המקורות המלאה אודות נושא זה, ניתן לרכוש את המאמר הדיגיטלי במלואו, לרכישה לחץ כאן

[1] ע"פ 9897/05 אלמגור נ' מדינת ישראל, פס' 10 (פורסם בנבו, 23.11.2006); ע"פ 10221/06 ג'ורן נ' מדינת ישראל, פס' 17 (פורסם בנבו, 17.1.2008).

[2] ע"פ 1839/92 אשקר נ' מדינת ישראל, פס' 4א(2) (פורסם בנבו, 4.9.1994).

[3] שם.

[4] ראו והשוו: ע"א 16/68 רמת-סיב בע"מ נ' דרזי עקרם, כב (2) 168 (1968); ע"א 1156/92 סגל נ' סגל (פורסם בנבו, 7.9.95); א' הרנון, דיני ראיות (הדפוס האקדמי, כרך ב, תש"ל), בעמ' 305; א' כרמי, בריאות ומשפט (כרך א) (נבו 2003), בעמ' 669.

[5] עע"מ 7357/03 רשות הנמלים נ' צומת מהנדסים תכנון תאום וניהול פרוייקטים בע"מ, נט (2) 145 (2004).

[6] י. קדמי, על הראיות, כרך ג, מהדורה 2009, בעמ' 557; א' כרמי, בריאות ומשפט (כרך א) (נבו 2003), בעמ' 631-630.

[7] ת"ע (חי') 3050/05 עזבון המנוח נ.ח. ז"ל נ' ג'.ח (פורסם בנבו, 7.11.12).

[8] ראה: ה"פ 5095-07-08 יהודית פינטו נ' בנק הפועלים בע"מ, (פורסם בנבו, 23.2.11).

[9] שם; ה"פ 175749/95 יוסף (צבי) פריד נ' בנק הפועלים בע"מ, [פורסם בנבו] תק-של 96(3), 2254 , 2255 (1996).

[10] ראה: ה"פ 5095-07-08 יהודית פינטו נ' בנק הפועלים בע"מ, (פורסם בנבו, 23.2.11). ת"א 14099-06 האחים חמוי בע"מ נ' לי ציונה שיווק מוצרי מאפה קפואים בע"מ, [פורסם בנבו] תק-של 2010(2), 139053 , 139056 (2010).

[11] ראה: ה"פ 5095-07-08 יהודית פינטו נ' בנק הפועלים בע"מ, (פורסם בנבו, 23.2.11). ה"פ 175749/95 יוסף (צבי) פריד נ' בנק הפועלים בע"מ, [פורסם בנבו] תק-של 96(3), 2254 , 2255 (1996).

[12] ראה: ת"א 14099-06 האחים חמוי בע"מ נ' לי ציונה שיווק מוצרי מאפה קפואים בע"מ, [פורסם בנבו] תק-של 2010(2), 139053 , 139056 (2010). ה"פ 175749/95 יוסף (צבי) פריד נ' בנק הפועלים בע"מ, [פורסם בנבו] תק-של 96(3), 2254 , 2255 (1996). ת"א (שלום כ"ס) 6421/97 בנק הפועלים סניף נוה מגן נ' פטל חנה, [פורסם בנבו] תק-של 2001(2), 637 , 638 (2001).

[13] ראה: ת"א (שלום יר') 14099-06 האחים חמוי בע"מ נ' לי ציונה שיווק מוצרי מאפה קפואים בע"מ, [פורסם בנבו] תק-של 2010(2), 139053 , 139056 (2010).

[14] ת"א (שלום ת"א) 37816/07 מכלוף שושן נ' אליעזר חבשו, [פורסם בנבו] תק-של 2008(2), 9943 , 9947 (2008).

[15] ראה: ה"פ (שלום ת"א) 175749/95 יוסף (צבי) פריד נ' בנק הפועלים בע"מ, [פורסם בנבו] תק-של 96(3)(1996). ת"א (שלום ת"א) 37816/07 מכלוף שושן נ' אליעזר חבשו, [פורסם בנבו] (2008).

[16] ת"ע (חי') 3050/05 עזבון המנוח נ.ח. ז"ל נ' ג'.ח (פורסם בנבו, 7.11.12).

[17] השוו למשל ע"פ 800/85 ברדה נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(4) 266 (1986).

[18] עע"מ 7357/03 רשות הנמלים נ' צומת מהנדסים תכנון תאום וניהול פרוייקטים בע"מ, נט (2) 145 (2004).

אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין במאמר זה כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.