הגדרת ידועים בציבור

מבוא

בישראל ישנם שתי קבוצות של ידועים בציבור: א. ידועים בציבור אוניברסאליים - אנשים שחיים בארץ ללא נישואין, אבל הסיבה איננה קשורה לישראל, והם היו חיים כך גם אם היו חיים במדינה אחרת. ב. ידועים בציבור תוצרת הארץ - אנשים שבכל מקום אחר בעולם היו מתחתנים. הסיבה היחידה שהם לא מתחתנים היא או כי הם פסולי חיתון או שהם לא רוצים שהדת תתערב בחייהם. כלומר, קבוצה זו נחלקת לשתיים: א. פסולי חיתון ב. אידיאולוגיים.

המשפט הישראלי נמנע מאד מהגדרת "ידועים בציבור"[1]. הפסיקה מדברת בהגדרות מאד עמומות על שלשה מרכיבים: אנשים שחיים יחד, מקיימים משק בית משותף ומוצגים חברתית כבני זוג. מעבר לזאת אין הגדרה ברורה מהי ההגדרה של משק בית משותף? או כמה זמן נדרש להיות יחד כדי להיות מוגדרים ידועים בציבור?

לאור זאת, במאמר זה ננסה לעשות סדר בפסיקה ובחקיקה, תוך כדי ליקוט מרבית הפסיקה הרלוונטית, מהו הגבול הדק העובר בין "חברים" (בקשר זוגי) לבין "ידועים בציבור"? מהו משך הזמן הנדרש להכרה כידועים בציבור? מתי זוג חברים הופכים להיות ידועים בציבור?

ראו עוד מאמרנו: "הכרת ידועים בציבור בחקיקה", ומאמרנו "הכרת ידועים בציבור בפסיקה".

היסטוריית "ידועים בציבור" במשפט הישראלי

עד שנות ה-90 – ידוע בציבור – ידוע כמנהל קשר נישואין, אך אינו מזוהה במשפט ככזה ולא רשום כנשוי. בישראל הקובע הוא המעגל הדתי והמעגל המשפטי, שני מעגלים אלו משתלבים להוכחת היות הזוג כנשוי, ולכן ידוע בציבור אינו נחשב לנשוי עפ"י הדת וגם לא עפ"י משפט המדינה, למרות שמתקיים אצלו המעגל הסוציולוגי. אם החוק לא הכליל ידוע בציבור בתור הגדרת בן זוג הפסיקה לא הכלילה אף היא (גם בנושאים כלכליים וגם בלא כלכליים).

החל משנות ה-90 – הפסיקה נכנסת לפעולה. והמשפט האזרחי התחיל להגדיר את סטטוס הידועים בציבור כתחליף לנישואין[2]. בשלב מסוים ישנו מהלך רחב היקף של הכרה בזכויות הידועים בציבור, כאשר המהלך מתרחב גם לחקיקה בסדרת חוקים בהם ישנן זכויות הניתנות לנשואים כאשר בחוקים מסויימים[3] נכתב "נשוי לרבות ידוע בציבור". אולם אין חוק מוסדר "הידועים בציבור". כיוון שהדבר לא נעשה במרוכז, קשה לדבר על שיטתיות. כמו"כ מבחינה פורמאלית אינם נחשבים כנשואים, היינו במרשם האוכלוסין של משרד הפנים אינם נשואים.

התפתחות הפסיקה ובעקבותיה החקיקה נוצרה לדעתי משתי סיבות, ראשית, חקיקתו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו[4], היינו מכוח זכויות האדם וזכות השוויון מגיע לכל אחד להינשא או להיחשב נשוי גם אם בוחר שלא לבצע זאת ע"פ חוקי הדת (חופש מדת), ומאחר והמחוקק לא הסדיר נושא זה בחקיקה, היינו המחוקק לא נותן אפשרות לגיטימית להינשא בדרך אחרת, בימ"ש מצא לנכון להתערב ע"פ הסמכויות שניתנו לו במסגרת חוק יסוד כבוד האדם, ליצור מסגרת חדשה, המאפשרת לזוגות להינשא גם שלא בדרך החוק[5].

שנית, לדעתי ניתן להסביר את התפתחות התופעה בעיקר בהכרה ע"פ הפסיקה, לאור מקרי הגירושין הצובר תאוצה משנה לשנה בחברה המערבית בכלל, ובחברה הישראלית בפרט, על רקע ההתפתחויות החברתיות והתרבותיות. השינויים הדרמטיים שחלו בעשורים האחרונים הן בחיי המשפחה, הן במבנה המשפחה והן ביחסי מגדר אינם מאפשרים יותר להיצמד להגדרות מסורתיות של נישואין כדת משה וישראל.

זאת מכמה סיבות, אשר הבולטת בהם היא חוסר האפשרות להינשא כדת וכדין לדוגמה כהן גרוש עם ילדים אשר ע"פ הדין חייב להינשא רק עם רווקה, אלא שסיכוייו למצוא רווקה במצבו נמוכים, לכן הוא נאלץ לצאת ממסגרת של נישואין כדת ולעבור למערכת "ידועים בציבור". זאת ועוד, חלק מהזוגות בוחרים באפשרות זו תחת תפיסה שחיי ה"אהבה" של "ידועים בציבור" נשמרים ומתוחזקים יותר מאשר חיי "נשואים".

הקריטריונים הנדרשים להגדרת ידועים בציבור?

בארץ גם המחוקק וגם הפסיקה שומרים על עמימות בנושא הגדרת הידועים בציבור. הפסיקה[6] דיברה על מספר קריטריונים: א. חיים תחת קורת גג אחת. ב. משק בית משותף. ג. ההצגה החברתית – היינו שבציבור מכירים אותם כזוג. נקבע, כי התשובה לשאלה מיהי ידועה בציבור נלמדת מהראיות – כאשר התנאים העיקריים הם קשר של זוגיות ומשק בית משותף[7].

1. חיים תחת קורת גג אחת.

לעניין יסוד המגורים המשותפים נקבע כי – "מגורים במשותף פירושו המהות, הכוונה לבלות בצוותא בחיי היום יום", כאשר משמעות מושג המגורים, ככל שהוא נוגע לבני זוג, הוא ייחודי ואינו זהה למשמעות המושג מקום בו אין מדובר בבני זוג, כגון שותפים לדירה[8] . עוד נקבע בפסיקה[9] כי יש להבחין בין מקרה בו לא התקיימו מגורים משותפים לאור החלטה מודעת ורצונית של מי מהצדדים, ובין מקרה בו הדבר לא התאפשר מפאת גורם חיצוני אובייקטיבי כגון אשפוז או מעבר לבית הורים וכו'. בדרישה זו כלול[10], מערכת יחסים אינטימית - יחסי אישות, חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות המצביעים על קשירת גורל.

האם יש הכרח לקיים יחסי אישות כדי להיכלל במסגרת ידועים בציבור?
בשאלת קיומה של מערכת יחסים אינטימית עמדו על כך בפס"ד סלם נ' כרמי[11], כרמי ארכיטקט מירושלים חי עם בת זוגתו סאלם, שניהם היו גרושים והתכוונו להינשא אך לא התחתנו במשך 7 שנים. הם עברו לגור בחדרי שינה נפרדים ולא ניהלו יחסי אישות. לכרמי היה חשבון עסקי בו שלט בלעדית, לסאלם היה חשבון משל עצמה. היה להם חשבון משותף אליו הכניס כרמי מעת לעת כספים וממנו ההוצאות השוטפות. כרמי נפרד מסאלם שתבעה חצי מהרכוש על סמך חזקת השיתוף.

ביהמ"ש קבע, כי עדיין יש להכיר בהם כידועים בציבור שכן המסגרת המשפחתית ומשק הבית המשותף עדיין נשמרו. פסה"ד זה ממחיש כי הגדרת "ידועים בציבור" יכולה לעיתים להתקיים אף בהיעדר קיום יחסי אישות.

2.משק בית משותף.

בפסיקה[12] נקבע כי דרישה זו של ניהול משק בית משותף, עליה להתקיים לא לצורך נוחות אלא כפועל יוצא מחיי משפחה משותפים כנהוג בין בעל ואשה הדבקים זה בזו. הפסיקה, לא דורשת חשבון בנק משותף – אלא "קופה רעיונית משותפת". יש לבחון אם הקיום הכלכלי מושתת על שיתוף באמצעים ובמאמצים לשם קיום הצרכים המשותפים כגון מגורים, אכילה, שתייה, לבוש וכו'.

לצורך הדרישה של משק בית משותף, פס"ד בר נהור נ' עיזבון אוסטרליץ[13] עוסק במקרה בו לאחר שהתגרשה התובעת, עברה לגור עם המנוח, שאף הוא היה גרוש. הם רכשו דירה חדשה ביחד. היה ביניהם הסכם חלוקת רכוש. השופט שמגר קבע כי אין צורך להוכיח קיומו של משק בית משותף, אלא להוכיח אי-קיומו בנסיבות האלה. מבחינה משפטית לא נחשבת ההגדרה בהסכם שאינם ידועים בציבור, אלא העובדות המצביעות על כך. ומאחר ורכשו דירה משותפת וגרו בה יחד הרי שבהכרח קיימו משק בית משותף אלא אם יוכיחו אחרת.

מנגד בפס"ד סלם נ' כרמי[14] , זוג שחי חיים משותפים ולאחר 11 שנים נפרדו, כאשר הייתה הקפדה ביניהם על הפרדה רכושית. האשה טענה לשיתוף גם בנכסים עסקיים. נפסק ע"י השופט מצא, כי בעוד אצל זוג נשוי החזקה היא שיתוף ונטל ההוכחה הוא לסתור אותה, אצל ידועים בציבור נטל ההוכחה הוא שקיים שיתוף. בעוד שאצל נשואים השיתוף חל גם על נכסים עסקיים, אצל ידועים בציבור יש להוכיח כוונת שיתוף לגביהם.

לדעתי, אין מחלוקת כלל בין השופטים, כיוון שהשופט שמגר דן מבחינה רעיונית האם להכליל אותם תחת ההגדרה של "ידועים בציבור" או לא, כאשר בזה קובע השופט שמגר כי כדי להכליל אותם בהגדרה של ידועים בציבור אין צורך בהוכחה כי ניהלו משק בית משותף. והרוצה לסתור חזקה זו עליו נטל ההוכחה כי לא קיימו משק בית משותף. ואילו השופט מצא מדבר על שיתוף בנכס מסוים שבניגוד גמור לזוג נשוי שישנה חזקה כי כל הנכסים משותפים והרוצה לסתור זאת עליו נטל ההוכחה, בידועים בציבור זה שונה כיוון שאנו יוצאים מנקודת הנחה שהסיבה שבחרו לחיות כידועים בציבור ולא כנשואים, היא כיוון שאינם רוצים לשתף בנכסים, ומשכך על הרוצה לשתף נכס מסוים עליו ההוכחה כי התכוונו לשתף בנכס זה.

3.ההצגה החברתית.

בבג"צ בר נהור[15] , נקבע ע"י הנשיא שמגר כי אין זה משנה מה הזוג חושב, אלא האם הקשר שלהם נתפס בציבור כקשר של ידועים הציבור או לאו. בנוסף בפס"ד רוזנברג[16] נקבע כי לא משנה אם הציבור ידע באמת או לא, אלא איך חיים שעומדים בתנאים דלעיל נתפסים בציבור. דברים דומים נפסקו בפס"ד ורסנו נ' כהן[17] ע"י השופט ברק – קיום משק בית משותף הינו תנאי להכרה כידועים בציבור, ולא קשר מזדמן, אין חשיבות לדעת הציבור בעניין.

בנוסף, בעניין ההצגה החברתית הדרישה היא[18] שחברתית הם מוכרים כזוג (מגיעים ביחד לאירועים וכו'). בפסק הדין בעניין קירשנר[19] נקבע כי – "לצורך הגדרת בני זוג כידועים בציבור לשם קבלת קצבת שאירים, יש לעמוד על תכליתו של חוק הביטוח הלאומי לעניין זה, והיא להעניק לאלמנה קצבה על מנת לשמר את רמת חייה, פחות או יותר, כפי שהייתה לפני פטירת בן הזוג".

מהו משך הזמן הנדרש מבני זוג כדי להיחשב ידועים בציבור?

באופן עקרוני בפסיקה הישראלית אין זמן מינימאלי אך נדמה כי משך הזמן הנדרש הוא פונקציה למהות הקשר ותו לא, בפסיקה יש מגמות סותרות באשר לפרק הזמן המתנה, לכאורה "כרטיס כניסה" למעמד של ידועים בציבור: כך לדוגמה בתמ"ש 4520/05[20], קבעה כבוד השופטת שפרה גליק לעניין ידועים בציבור כדלקמן: "במבחנים שנקבעו בפסיקה, אין "פרק זמן מינימאלי" של חיים משותפים אך תקופה של שנתיים ומחצה "ברוטו" היא בכל זאת תקופה קצרה מאד. כך למשל, דחה בית הדין לעבודה בפס"ד אהרון נ' הממונה על תשלום הגמלאות[21] תביעה של אישה להכרה בה כידועה בציבור לאחר שנתיים ומחצה".

לעומת זאת, נקבע בבג"ץ נסיס נ' יוסטר[22] , נקבע כי תקופת זמן של קרוב לשנה יכולה להיות מספקת ובלבד שבמשך כל אותו הזמן התנהלו החיים המשותפים על בסיס אותו קשר עמוק הקיים כרגיל בין בעל לאישה הנשואים כחוק.

אחת מהפסיקות הקיצוניות ביותר המסתפקת בזמן מינימאלי יותר היא, פס"ד אמיר נ' זגר[23] מפי כבוד השופט קלינג – שם דובר על בני זוג שחיו ביחד שלושה חודשים, הגבר נפטר והאישה תובעת מזונות מהעיזבון. ביהמ"ש קובע שאם ידוע בציבור הוא כמו נשוי וגם נישואים קצרצרים מזכים בירושה גם במקרה זה.

יחד עם זאת, יש לציין, כי קיימת גישה[24] הסוברת כי יש צורך בתקופת מינימום של שלוש שנים של חיים משותפים כתנאי מקדמי שבלעדיו כלל אין מקום להעניק את ההכרה הנ"ל.

סוף דבר

ראשית, לדעתי על המחוקק להתנער משיקולים פוליטיים ולהסדיר את נושא הידועים בציבור בחקיקה בצורה ברורה ומסודרת. שנית, יש לקבוע כי ידועים בציבור ייחשבו כנשואים, רק אחרי שיערכו ביניהם הסכם ממון הקובע את מערכת היחסים ביניהם כנשואים לכל דבר ועניין, והסכם זה עליו לבוא בשערי בימ"ש ולקבל תוקף משפטי ע"י חתימה, בדיוק כמו כל הסכם ממון הנערך בין בני זוג, ורק לאחר מכן ייחשבו בני הזוג כנשואים לכל דבר ועניין, ללא קשר לשאר התנאים הנדרשים כיום, שהם: משק בית משותף, מגורים תחת קורת גג אחת וההצגה החברתית.

יחד עם זאת, לבחינת כל מקרה ומקרה לגופו, יש להיוועץ בעורך דין מומחה בתחום, בעל ניסיון בתחום, לשם קבלת חוות דעת מקצועית.

נכתב ע"י - עו"ד מיכאל חוואי

[1] למשל, קיימים חוקים אשר אינם מכירים במוסד הידועים בציבור, כך לדוגמא, פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, מגדירה בסעיף 1 לחוק את המונח בן זוג "כאדם נשוי החי ומנהל משק בית משותף עם מי שהוא נשוי לו".

[2] בג"צ 693/91 ד"ר מיכל אפרת נ' הממונה על משם האוכלוסין, פ"ד מז (1) 749, עמ': 761-757; ביקשה לשנות את שמה לשם הידוע בציבור שלה. בג"צ קבע: "שמי הוא שמי ואני רשאי לשנות אותו כאוות נפשי".

[3] חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995, סעיף 1 לחוק קובע, כי: "אשתו- לרבות הידועה בציבור כאשתו והגרה עמו". חוק הירושה, התשכ"ה-1965, ישנה התייחסות לידועים בציבור בסעיף 55 לחוק הקובע, כי: " איש ואישה החיים חיי משפחה במשק בית משותף אך אינם נשואים זה לזה ..." חוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, סעיף 1 לחוק מגדיר "בן משפחתו- בן זוגו, לרבות הידועה בציבור כאישתו". חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב - 1972, מגדיר בסעיף 1 לחוק, "בן זוג- לרבות הידוע בציבור כבן זוג".

[4] חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, תשנ"ד – 1994.

[5] ע"א 2000/97 לינדורן ואח' נ' קרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים פ"ד נה (1) 12.- אישה שהידוע בציבור שלה נפתר דורשת ירושה, נקבע כי מכוח ח"י כבוד האדם וזכות השיוויון יש לאפשר הכרת ידועים בציבור ולהחיל חלק מזכויות הנשואים.

[6] ב"ל 403-01-09 גודן נ' המוסד לביטוח לאומי, (פורסם בנבו).

[7] עב"ל 1169/01 אורה אביטל נ' המוסד לביטוח לאומי, (2004) (פורסם בנבו). וע"ע 1016/00 טלינסקי ליובוב נ' קרן הגמלאות המרכזית, (2001), (פורסם בנבו).

[8] ע"ע 1232/04 שושנה פרלמוטר נ' מבטחים, (2006), (פורסם בנבו).

[9] ע"ע 1223/01 נאוה ברזילי נ' נורית וימן, (פורסם בנבו).

[10] ב"ל 403-01-09 גודן נ' המוסד לביטוח לאומי, (פורסם בנבו).

[11] ע"א 4385/91 סלם נ' כרמי, פ"ד נא(1) 537 (1994).

[12] ע"א 107/87 שרה אלון נ' פרידה מנדלסון, (פורסם בנבו).

[13] ע"א 93 / 7021 אסתר בר-נהור נ' עזבון המנוח גבריאל אוסטרליץ ז"ל, (פורסם בנבו).

[14] ע"א 4385/91 סלם נ' כרמי, פ"ד נא(1) 537 (1994).

[15] ע"א 93 / 7021 אסתר בר-נהור נ' עזבון המנוח גבריאל אוסטרליץ ז"ל, (פורסם בנבו).

[16] רע"א 392/88 רוזנברג נ' רוזנברג (לא פורסם), (1988).

[17] ע"א 805/82 ורסנו נ' כהן פ"ד לז (1) 529, 532 (2000) (פורסם בפדאור גוגל)

[18] ב"ל 403-01-09 גודן נ' המוסד לביטוח לאומי

[19] עב"ל 731/07 לובוב קירשנר נ' המוסד לביטוח לאומי.

[20] תמש 4520/05 ש.מ. נ' ע.ק. (חדרה), (פורסם בפדאור גוגל), (2008).

[21] ע"ס 183/99 אהרון נ' הממונה על תשלום הגמלאות (פורסם ב"נבו")

[22] בע"א 621/69 נסיס נ' יוסטר פ"ד כ"ד (1), 617. (פורסם ב"נבו")

[23] ת"ע (ת"א) 3696/90 אמיר נ' זגר. (פורסם ב"נבו").

[24] ראה ספרו של עו"ד אמנון בן דרור "נשואים ללא נישואין" עמוד 301.

אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין במאמר זה כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.