ספר "סוגיות במשפט האזרחי" כולל בתוכו 25 סוגיות (מאמרים), אודות נושאים שונים, מרביתם עוסקים בסוגיות שאינן שכיחות או שהמידע עליהם מצומצם. הסוגיות נכתבו תוך מחקר מעמיק בחיפוש אחר מרבית פסקי הדין והספרות העוסקים בסוגיה.
כל סוגיה מתפרשת על פני 30 עד 50 עמודים, הספר על כל סוגיותיו מונה 867 עמ', לצורך הוזלת עלויות הוא נמכר במהדורה דיגיטלית באמצעות הורדת קובץ pdf ייעודי ב- 600 ש"ח (במקום 1,200 ש"ח במהדורה מודפסת).
יחד עם זאת, כדי לאפשר לכל מאן דבעי לרכוש רק את הסוגיות הרלוונטיות לו ללא צורך ברכישת כל הספר, מוצעת אפשרות לרכוש במהדורה דיגיטלית באמצעות הורדת קובץ pdf ייעודי, כל מאמר בנפרד בעלות סמלית של 80 ש"ח לסוגיה (במקום 240 ש"ח במהדורה מודפסת).
הרכישה מתבצעת דרך האתר באמצעות כרטיס אשראי, במהדורה דיגיטלית באמצעות הורדת קובץ pdf ייעודי, והורדת הקובץ הדיגיטלי תתאפשר לאחר אישור וביצוע התשלום עם קבלת הקוד לאימייל להורדת הקובץ.
מודגש בזאת, כי רכישת הספר או סוגיה ממנו, מקנה אך ורק את האפשרות של קריאה ולימוד, אך אין כל רשות להעתיק או להפיץ ספר זה או קטעים ממנו, בכל צורה שהיא הן דרך אמצעי אלקטרוני ומכני, לרבות צילום, הקלטה וכיו"ב ללא אישור של המחבר בכתב. כל הזכויות שמורות למחבר, מיכאל חוואי, עו"ד
מובהר, כי מטרת הספר או הסוגיות שבו נועדו להעשיר לקורא את הידע בתחום, אך אין כל אחריות על עדכון החקיקה והפסיקה ואין לראות בו משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית או כל קביעה משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין כלשהו יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא וקונקרטי. עוד מובהר, כי אין ברכישת הספר או חלקים ממנו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.
נושא המאמר: התייחסות שיטה האדוורסרית לפרוצדורה
עמודים: 34
תוכן:
תקנות סדר הדין האזרחי, מטרתן בין היתר לעשות סדר בהליך השיפוטי, אם זה באמצעות קביעת מועדים ואם זה באמצעות הגשת בקשות לפי כללי הפרוצדורה. בהתייחסותו של בית המשפט לשימוש בתקנות וליישומן, קיימות אסכולות שונות.
בהתייחסותו של בית המשפט לשימוש בתקנות סדר הדין האזרחי וליישומן, קיימות אסכולות שונות. אסכולה אחת מייצגת עמדה ליברלית מקילה, שעל־פיה על בית המשפט לפתוח את שעריו לרווחה, ככל האפשר, למרות תקלות או שגיאות דיוניות. מנגד לפי האסכולה השנייה, יש לשמור על רוח ליברלית רק למקרים העלולים לגרום לעיוות־דין ולא כדבר שבשגרה, שאם לא כן יתייחסו בעלי הדין להוראות התקנות בזלזול.
בסוגיה אביא את שתי האסכולות הנוהגות בשיטת המשפט הישראלי, הלוא היא השיטה האדוורסרית. נביא את רשימת השופטים הנוקטים באסכולה הליברלית ומנגד נביא את רשימת השופטים שהם נוקטים באסכולה השמרנית יותר. כמו"כ, אדון בהתייחסות בית המשפט לכללי הפרוצדורה ולהיצמדותו אליהם, וכן נדון בהשלכות של האסכולות השונות ובנפקות הנגזרת מהאסכולות אלו.
מעניין לעניין באותו עניין, נעסוק בנפקותא של השיטה האדוורסרית אשר אומצה על ידי המשפט הישראלי, שיטה זו נוקטת בעמדה כי: "אין לו לדיין אלא מה שרואות עיניו". השיטה האדברסרית, מקובלת במיוחד בארצות בהן נהוג המשפט המקובל (המשפט הבריטי ומדינות שקיבלו את שיטת המשפט הבריטית), בה משמש שופט כמכריע פאסיבי על פי עובדות וטיעונים המובאים בפניו על ידי בעלי הדין, ואינו לוקח חלק אקטיבי בחיפוש העובדות והכללים המשפטיים שיש להחיל במקרה הבא לדיון.
אל מול שיטת המשפט האדברסרית עומדת השיטה האינקוויזיטורית, המקובלת בארצות בהן נהוג המשפט הקונטיננטלי, בשיטה האינקוויזיטורית השופט נוטל חלק פעיל בחקירה, ויכול למצוא עובדות שבעלי הדין בחרו שלא להביא בפניו.
בסוגיה זו נתמקד בשיטה האדוורסרית שהיא כאמור מקובלת בשיטת המשפט הישראלי, נדון בהתייחסות בית המשפט למשפט האדוורסרי בניהול ההליך, ונביא את המשמעויות הנלוות לאימוץ השיטה האדוורסרית.
מעניין לעניין באותו עניין, נעסוק בשאלה האם ניתן להעיד שופט בבית משפט? כידוע, אומצה בישראל השיטה האדברסרית הנהוגה במדינות המשפט המקובל, ולפיה זכותו של בעל-דין לחקור בחקירה שכנגד את עדיו של בעל-הדין שכנגד באולם בית-המשפט, בפני השופט היושב בדין, היא יסוד חיוני בהליך השיפוטי, השאלה אם ראוי להעיד שופט כעד על דוכן העדים?
כמו"כ נבחן מדוע לא הועמדה להכרעה שיפוטית השאלה האם ניתן להעמיד שופט על דבר שאינו קשור בתפקידו השיפוטי – בין שאירע לפני תחילת כהונתו ובין שאירע במהלכה? האם משום שלא היו מקרים כגון אלה שבהם היה צורך בעדותו של שופט? ואולי משום שהצורך בא על סיפוקו בדרך אחרת – על-ידי תצהיר או מכתב? ושמא משום שהיה ברור ומובן לצד המעוניין שדבר זה הוא בגדר מעשים "אשר לא ייעשו"? לבסוף נערוך בעניין זה השוואה למשפט העברי.
קטע לדוגמא:
