טל: 03-6963502 פקס: 03-6966151
במקרים דחופים: 054-2237766

 


רח' מנחם בגין 48 (בית אמות ביטוח, קומה 12) תל אביב
אימייל: viph120@gmail.com

_____________

 

_____________


מלאו את פרטיכם
ונחזור אליכם בהקדם



_____________

 

_____________

 
שתף
FacebookTwitter

_____________

 

_____________

 
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


_____________

 
דף הבית >> אזרחי מסחרי >> סוגיות משפטיות >> פסק דין שניתן בפשרה
משרד עו"ד - מיכאל חוואי

פסק דין שניתן על דרך הפשרה

מבוא

את המילים "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדּּף"[1] דרשו חז"ל – "אחד לדין ואחד לפשרה"[2]. כביכול, שני "מיני צדק" הם, צדק הדין וצדק הפשרה. כביכול, שניהם עומדים זה בצד זה, אינם דוחקים זה את זה; ואולי אף מותר להם שיבואו, ברב או במעט, זה בגבולו של זה.

פסק דין שניתן על דרך הפשרה, הינו הסדר ייחודי בו שני הצדדים מסכימים לפסק דין בדרך פשרה, בהינתן הסכמה לפסוק על דרך הפשרה, יש להניח כי כל צד לקח בחשבון גם אפשרות שעמדתו תישלל לחלוטין, היינו, אפשרות שהתביעה תדחה כולה או תתקבל כולה. 


בית-משפט הדן שלא על דרך הפשרה, חזקה עליו שהוא פוסק בראש ובראשונה על-פי הדין שהוא מיישם על העניין שלפניו. עם זאת, אין הוא מנוע מלהביא בחשבון שיקוליו – אם הדין אינו מציב גבולות לכך – גם שיקולים ראויים אחרים, שהם, בעיקר, שיקולים אנושיים ומוסריים העולים מתוך הנסיבות המיוחדות של העניין ושל המתדיינים. במילים אחרות, שיקול-דעתו מבוסס הן על הדין והן על אותם שיקולים, כאשר הבכורה היא, כמובן, לשיקולי הדין[3].

גם שיקול-דעתו של בית-משפט הפוסק על דרך הפשרה מבוסס הן על הדין והן על שיקולים נוספים. ראה בית-המשפט לטוב לפניו, ישקול רק – או בעיקר – שיקולים שבדין; ראה לטוב לפניו, ישקול רק – או בעיקר – אותם שיקולים נוספים. בתהליך ההכרעה רשאי הוא לאחוז באלה כמו באלה, במידה היפה בעיניו[4].

ההסדר הקבוע בסעיף 79א (א) לחוק, לפיו: בית משפט הדן בענין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין, לפסוק בענין שלפניו, כולו או מקצתו, בדרך של פשרה. נועד "להחיש את פתרון הסכסוך מחד, ולהקל מעומס התדיינויות שבבתי המשפט מאידך"[5].

במאמר זה נבהיר, האם בימ"ש מוגבל בפסק דינו שניתן על דרך הפשרה, לפסוק אך בפשרה בין בעלי הדין, או שמא אף רשאי הוא לפסוק ע"פ הדין המהותי? האם פסיקתו על דרך הפשרה מחייבת לחלוק את פערי מחלוקתם של הצדדים לחצי ולהכריע באמצע, או שמא רשאי הוא לקבוע כי רק צד אחד יזכה בתביעה?

בעניין ערעור על פסק דין שניתן בפשרה, ראו מאמרנו: "ערעור על פסק דין שניתן בפשרה", בעניין ביטול פסק דין שניתן בהסכמה, או ביטול הסכם שקיבל תוקף פסק דין, ראו מאמרנו: "ביטול הסכם שקיבל תוקף פסק דין".

 

המסגרת הנורמטיבית

פסק דין שניתן על דרך הפשרה, הינו הסדר ייחודי בו שני הצדדים מסכימים לפסק דין בדרך פשרה, בהינתן הסכמה לפסוק על דרך הפשרה, יש להניח כי כל צד לקח בחשבון גם אפשרות שעמדתו תישלל לחלוטין, היינו, אפשרות שהתביעה תדחה כולה או תתקבל כולה. ההסדר הינו קבוע בסעיף 79א לחוק בתי המשפט[6] (להלן: "חוק בתי המשפט"), לפיו:
79א.           (א)           בית משפט הדן בענין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין, לפסוק בענין שלפניו, כולו או מקצתו, בדרך של פשרה.
   (ב)           אין באמור בסעיף קטן (א) כדי לגרוע מסמכותו של בית המשפט להציע לבעלי הדין הסדר פשרה או לתת, לבקשת בעלי הדין, תוקף של פסק דין להסדר פשרה שעשו ביניהם.
עם חקיקתו של סעיף 79א לחוק בתי המשפט, בחוק בתי המשפט (תיקון מס' 15)[7], הוסמך בית-המשפט הדן בעניין אזרחי לפסוק בעניין שלפניו, כולו או מקצתו, בדרך של פשרה, ובלבד שקיבל את הסכמתם של בעלי-הדין.

ההסדר הקבוע בחוק, למעשה מקנה סמכות לבית משפט ליתן פסק דין שלא על פי הדין כי אם על דרך פשרה וזאת בתנאי שקיימת הסכמת שני הצדדים. הסדר זה נועד "להחיש את פתרון הסכסוך מחד, ולהקל מעומס התדיינויות שבבתי המשפט מאידך"[8].

הסדר דומה קיים גם בסעיף 4 (ג) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים[9], (להלן: "חוק הפיצויים"), לפיו:
     (ג)   בית המשפט רשאי ליתן פסק דין על דרך הפשרה לענין זכותו של נפגע לפיצוי לפי חוק זה, אם בעלי הדין הסכימו לתת לבית המשפט סמכות כאמור; פסק הדין יהיה ניתן לערעור ככל פסק דין אחר.
אלא שבסעיף 4(ג) הנ"ל נקבע מפורשות כי ניתן לערער אף על פסק דין שניתן על דרך הפשרה "ככל פסק דין אחר". משמע כי הסכמת בעלי הדין לפי סעיף 4(ג) הנ"ל - אין בה כדי לשלול מהם, מעיקרה, את הזכות לשוב ולפנות לערכאת הערעור כדי להעלות בפניה את השגותיהם בעניין תוצאותיה של הפשרה. כאימרת אגב יוער כי, משום מה המחוקק טרח להדגיש את אפשרות הערעור אך בחוק הפיצויים ולא טרח ליתן על כך את הדעת בחוק בתי המשפט הנ"ל.

"ככל פסק דין אחר" – משתמע כי ניתן לערער ככל פסק דין הן בפן הטכני והן בפן המהותי, הן בפן גובה הנזק והן בפן הטלת האחריות. מטיבעה של פשרה הוא שהיא איננה מבטאת בדרך כלל את מלוא דרישתו של הצד התובע. דיון איננו יכול להיות מעוגן אך ורק בכך שנכזבה תקוותו של בעל דין לקבלת סכום גבוה יותר. לו היתה ערכאת הערעור נוהגת להעביר כל פשרה בשבט הביקורת, כאשר אמת המידה היא רק דיותו הכללית של הסכום שנפסק, היה בכך במידה רבה כדי לרוקן את סעיף 4(ג) הנ"ל מתוכנו וממטרתו, עוד על אפשרות ערעור על פסק דין שניתן על דרך הפשרה ראו מאמרנו: "ערעור על פסק דין שניתן על דרך הפשרה".


 

שיקולי בית משפט בבואו לפסוק על פי הפשרה

השאלה אם בית-משפט המכריע במחלוקת "על דרך הפשרה" רשאי לפסוק על-פי הדין, גם אם משמעות הדבר היא קבלת התביעה כולה או דחייתה, או שמא הפסק צריך להיות פשרה כלשהי בין עמדות בעלי-הדין?

שאלה נוספת שמאותו עניין, האם רשאי בית-משפט שבעלי-הדין הסכימו כי יפסוק בעניין שלפניו "בדרך של פשרה", לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], לפסוק על-פי הדין המהותי בלבד, ולא להביא בחשבון שיקוליו, גם שיקולים אחרים, שאינם מן הדין?

פשרה מכאנית המבוססת תמיד על חלוקת מושא התביעה בין בעלי-הדין באופן של "מחצה על מחצה" – פסולה, משום שהיא שרירותית ובלתי סבירה, ומשום שאינה מביאה בחשבון את כל יסודות הסכסוך שבין בעלי-הדין. זאת ועוד: פסיקה בדרך של פשרה אינה מתייחסת אך לפן המהותי והיא יכולה להתייחס כל כולה למישור הפרוצדורלי ולדיני הראיות[10].
ההסדר הקבוע בסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] נועד:
 "...להחיש את פתרון הסכסוך מחד, ולהקל מעומס ההתדיינות שבבתי המשפט, מאידך"[11].

צדדים המפקידים את ענייניהם בידי בית-המשפט על-מנת שיפסוק בהם על דרך הפשרה, מבקשים לקצר את משך ההתדיינות ביניהם ומשום כך גם לא נקבעו סדרי דין ודיני ראיות להליך הפשרה (בניגוד להליך הפישור והבוררות). כלומר: גם התדיינות שאינה מצריכה ניהול מסכת שלמה של הוכחות והבאת ראיות, ואפילו כל כולה על-פי הדין המהותי, הינה בגדרה של פסיקה בדרך של פשרה[12].

רעיון דומה לזה קיים במכמני המשפט העברי בתשובתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1865-1935), מייסד הרבנות הראשית ורבה הראשי האשכנזי הראשון של ארץ-ישראל. נקדים ונסביר כי על-פי הדין אין הדיינים יכולים לפסוק על דרך הפשרה אלא אם בעלי-הדין הסמיכו אותם לכך במפורש[13].

ברוח זו פירש השופט מ' אילן[14], את הנוסחה "על דרך הפשרה" שבסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], וכדבריו:
 פירושו של דבר הוא כי בית-משפט אשר בעלי-הדין מסרו לו הכרעה בסכסוך "על דרך הפשרה", אינו חייב לפסול את הפסיקה הנראית לו צודקת בנסיבות העניין רק משום שהיא "נגועה" בחיסרון שהיא חופפת את הדין המהותי. 
עם זאת, גם אם הפירוש הנכון הוא רחב מספיק כדי לכלול פסיקה החופפת לדין, ברור כי בעלי-הדין יכולים למקד את העניינים שבהם מבקשים הם את הכרעתו של בית-המשפט על דרך הפשרה, על-ידי אמירה מפורשת בהסכם הפשרה ובכך למנוע פסיקה שעל-פי הדין המהותי; כך, למשל, יכולים הם להסכים מראש על תשלומם של פיצויים לצד אחד מן הצדדים ולהשאיר את שאלת גובה הפיצוי לפסיקתו של בית-המשפט על דרך הפשרה. אולם משלא עשו כן ומסרו את כל העניין להכרעתו של בית-המשפט, יכול בית-המשפט לפסוק על-פי שיקול-דעתו בין לדין ובין לפשרה. 
אשר לשאלה על דרך הפרט, בעת שמסרו הצדדים את הסכסוך להכרעה, "על דרך הפשרה", ולא פירשו באיזה דרך יבור בימ"ש את פסק דינו, הסכמה זו כוללת את  האפשרות לדחות את התביעה כולה, וכאמור גם זו תוצאה הבאה בגדרה של פסיקה על דרך הפשרה.

סיכומם של דברים: יש שפסיקה על דרך הפשרה מבוססת כל כולה על "כללי צדק טבעי" (הנשקלים במאזני המשפט), כגון פשרה המביאה בחשבון שיקולים מוסריים טהורים כמו גם עקרונות של חירות, צדק, יושר ושלום ויש שפשרה חופפת במלואה את הדין המהותי הנוהג[15].

פשרה מכאנית המבוססת תמיד על חלוקת נושא התביעה בין בעלי-הדין היא פסולה, משום שהיא שרירותית ובלתי סבירה, ומשום שאינה מביאה בחשבון את כל יסודות הסכסוך שבין בעלי-הדין. פסיקה בדרך של פשרה אינה מתייחסת אך לפן המהותי והיא יכולה להתייחס כל כולה למישור הפרוצדורלי ולדיני הראיות[16].

צדדים המפקידים את ענייניהם בידי בית-המשפט על-מנת שיפסוק בהם על דרך הפשרה, מבקשים לקצר את משך ההתדיינות ביניהם ומשום כך גם לא נקבעו סדרי דין ודיני ראיות להליך הפשרה (בניגוד להליך הפישור והבוררות). לפיכך, גם התדיינות שאינה מצריכה ניהול מסכת שלמה של הוכחות והבאת ראיות, ואפילו כל כולה על-פי הדין המהותי, הינה בגדרה של פסיקה בדרך של פשרה [17].

בית-משפט אשר בעלי-הדין מסרו לו הכרעה בסכסוך "על דרך הפשרה", אינו חייב לפסול את הפסיקה הנראית לו צודקת בנסיבות העניין רק משום שהיא "נגועה" בחיסרון שהיא חופפת את הדין המהותי. עם זאת נפסק, ברור כי בעלי-הדין יכולים למקד את העניינים שבהם מבקשים הם את הכרעתו של בית-המשפט על דרך הפשרה, על-ידי אמירה מפורשת בהסכם הפשרה ובכך למנוע פסיקה שעל-פי הדין המהותי. אולם, משלא עשו כן ומסרו את כל העניין להכרעתו של בית-המשפט יכול בית-המשפט לפסוק על-פי שיקול-דעתו בין לדין ובין לפשרה[18].

לכן, פסק דין שניתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, בית המשפט רשאי להפעיל שיקולים הנובעים מן הדין ושיקולים אנושיים ומוסריים[19].

 

סוף דבר

נמצינו למדים, כי בית-משפט הדן שלא על דרך הפשרה, חזקה עליו שהוא פוסק בראש ובראשונה על-פי הדין שהוא מיישם על העניין שלפניו. עם זאת, אין הוא מנוע מלהביא בחשבון שיקוליו – אם הדין אינו מציב גבולות לכך – גם שיקולים ראויים אחרים, שהם, בעיקר, שיקולים אנושיים ומוסריים העולים מתוך הנסיבות המיוחדות של העניין ושל המתדיינים. במילים אחרות, שיקול-דעתו מבוסס הן על הדין והן על אותם שיקולים, כאשר הבכורה היא, כמובן, לשיקולי הדין[20]. יחד עם זאת, לבחינת כל מקרה ומקרה לגופו לשם קבלת חוות דעת מקדימה, מומלץ להתייעץ עם עורך דין הבקיא בתחום.
 
נכתב ע"י - עו"ד מיכאל חוואי
 

[1] דברים, טז, כ
[2] סנהדרין, לב, ב
[3] ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, נג (1) 337 (1999). פסק דינו של השופט י' טירקל. (להלן: "פרשת אגיאפוליס").
[4] שם.
[5] דברי ההסבר להצעת חוק בתי המשפט [נוסח משולב] (תיקון מס' 15), התשנ"א-1991, ה"ח 319, 322.
[6] סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.
[7] בחוק בתי המשפט (תיקון מס' 15), תשנ"ב-1992.
[8] ראה: דברי ההסבר להצעת חוק בתי המשפט [נוסח משולב] (תיקון מס' 15), התשנ"א-1991, ה"ח 319, 322.
[9] סעיף 4 (ג) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975.
[10] פרשת אגיאפוליס, לעיל.
[11] ראו דברי ההסבר להצעת חוק בתי המשפט [נוסח משולב] (תיקון מס' 15), תשנ"א-1991, בעמ' 322.
[12] פרשת אגיאפוליס, לעיל.
[13] ראה: שו"ת מהרשד"ם, חו"מ, סימן יא, ד"ה נראו וכן: שו"ת מנחת יצחק, חלק ו, סימן קנח, ד"ה אמנם הבורר.
[14] פרשת אגיאפוליס, לעיל.
[15] שם, עמ' 346ב – ג.
[16] שם, עמ' 346ד – ו
[17] שם, עמ' 346ד – ו
[18] שם, עמ' 347ה – ז
[19] שם.
[20] פרשת אגיאפוליס, לעיל.

אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין במאמר זה כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.
 

כתובתנו:

מגדל קרדן, דרך מנחם בגין 48
בית אמות ביטוח, קומה 12, תל אביב


טל: 03-6963502

במקרים דחופים: 054-2237766 


פקס: 03-6966151

 

דואר אלקטרוני:

viph120@gmail.com

לייבסיטי - בניית אתרים