טל: 03-6963502 פקס: 03-6966151
במקרים דחופים: 054-2237766


רח' מנחם בגין 48 (בית אמות ביטוח, קומה 12) תל אביב
אימייל: viph120@gmail.com

_____________

 

_____________


מלאו את פרטיכם
ונחזור אליכם בהקדם



_____________

 

_____________

 
שתף
FacebookTwitter

_____________

 

_____________

 
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


_____________

 
דף הבית >> אזרחי מסחרי >> דיני חוזים >> עקרון תום הלב לפני כריתת חוזה

משרד עו"ד - מיכאל חוואי

 

עיקרון תום הלב בשלב הטרום חוזי

מבוא

הביטוי תום הלב מופיע לראשונה במקרא, בסיפור אברהם ואבימלך: "ויאמר לו אדני הגוי גם צדיק תהרוג. הלוא היא אמרה לי אחותי היא והיא גם היא אמרה אחי הוא, בתם לבבי ובניקיון כפי עשיתי זאת. ויאמר לו האלוהים בחלום גם אנכי ידעת כי בתם לבבך עשית זאת ואחשוך גם אנכי אותך מחטו לי, על כן לא נתתיך לנגוע אליה"[1].

לימים הביטוי "תום לב" הציף את החקיקה האזרחית הישראלית בנושאים שונים, הבולט מביניהם הוא חוק החוזים, הקובע בסעיף 12[2]: "במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב". ובסעיף 39[3] נאמר: "בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה".

במאמר זה נציג את חובת התנהגות בתום לב בשלב הטרום חוזי, קרי בשלב המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, גם בשלב זה קובע המחוקק כי חלה חובה לנהוג בתום לב, אף אם בפועל החוזה לא נכרת בסופו של משא ומתן, רשאי הנפגע מהמשא ומתן שלא בתום לב לתבוע פיצויים מהצד שכנגד, על כל אלו ועוד נעסוק במאמר זה. בחובת תום הלב במהלך קיום החוזה, ראו מאמרנו: עקרון תום הלב בקיום חוזה.


הקדמה

שגשוג עיקרון תום הלב בא במידה רבה על חשבון הכלל של חופש החוזים, אשר היה עד להחלתו של עיקרון תום הלב, אחד מהכללים החשובים ביותר בדיני החוזים ואולי החשוב שבהם. חופש החוזים אומץ במשפט הבריטי מאז ראשית המאה ה-19 מתוך קידוש העיקרון של חופש המסחר, דהיינו, חופש ללא סייגים שבמסגרתו האחריות חלה על הקונה לא על המוכר[4].

עיקרון חופש החוזים קבע את חירותם של פרטים להתקשר בחוזים ואת חירותם לעצב את תוכנם של חוזים אלה. סעיף 24[5] קובע כי: "תכנו של חוזה יכול להיות ככל אשר הסכימו הצדדים". וכפי שעולה מפס"ד אגמנס[6] "כי מטרות "חופש החוזים" הם: חשיבותו של שוק חופשי, יציבות חיי מסחר, והחשש מפיקוח יתר על מידת המוסריות שבהתנהלות העסקית. פירושו של עיקרון חופש החוזים הוא גם, ואולי בעיקר, כי הסכמים שעשו פרטים, תוך הגשמת חופש החוזים – ייאכפו. לפי עיקרון חופש החוזים מוענק לפרט כוח להסדיר את ענייניהם על ידי חוזים כפי שיאווה ליבם.

 

המסגרת הנורמטיבית

בטרם כריתתו של חוזה – קובע המחוקק בסעיף 12 רישא[7]: "במשא ומתן לקראת חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב".
ובסיפא של אותו הס' נאמר[8]: "צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה".

בפסיקה מצינו החלת עקרון תום הלב במהלך משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה בתחומים הבאים:

א. יצירת מצג שווא

היינו כשצד אחד יוצר מצג שווא אקטיבי, כלומר יצירת עובדות שקריות, אשר גורמות לצד השני לטעות בעובדות המהותיות של העסקה. היסודות: א. צד מציג לצד השני מצג שיקרי בדבר קיומה או אי קיומה של עובדה הנוגעת לחוזה. ב. הצד השני נסמך על המצג השקרי ופועל לפיו.

דוגמה לכך ניתן למצוא, בפרשת טפחות נ' נצר[9], שם נפסק כי התנהגות הבנק איננה מסתכמת במסירת מידע רשלנית, אלא עולה ממש כדי חוסר תום לב. באותו מקרה נפגשה נציגת הבנק עם רוכשי הדירות והקריאה בפניהם חלק ממכתב של הבנק לקבלן, בו הביע הבנק נכונות להמציא ערבויות בנקאיות לרוכשי הדירות. אולם הנציגה לא הקריאה בפניהם את אותו חלק במכתב המפרט את התנאים השונים להוצאת הערבויות. כתוצאה מכך הבינו הרוכשים, שהם מובטחים בערבות בנקאית ובשל כך הסכימו לחתום על הסכמי ההלוואה. בסופו של דבר, לא התמלאו התנאים הנדרשים ועל כן לא הוצאו הערבויות הבנקאיות. יש לציין כי נקבע בפס"ד זה כי האיסור לא חל אם הצד השני ידע שמדובר במצג שווא ובכל זאת פעל לפיו.

איסור זה מהווה אף עילה בנזיקין – כפי שנפסק בפרשת עמידר נגד אהרון[10] אהרון היה עולה חדש אשר רצה לשכור חנות כדי להקים בה מסגרייה. חברת עמידר, שעוסקת בהשכרה של נכסי מקרקעין, השכירה לו חנות כדי לנהל שם מסגרייה, ולא רק זאת – בחוזה כתוב שהוא יכול לנהל מסגרייה בלבד. כאשר הוא התחיל לעבוד, בהמשך לאחר שעבודתו במסגרייה עשתה רעש לשכנים הגיע פקח של העירייה שטען בפניו כי עליו לסגור את חנותו כיוון שלפי תוכנית המתאר לא ניתן לפעול שם במסגרת כזו, בנוסף גם הוגשה כלפיו תביעה בפלילים. עילתו של אהרון לתביעה נ' עמידר היא רשלנות, שבה נכנס מסירת מידע לא נכון בשלב משא ומתן (גם אם אין היא מכוונת). סעיף 56 לפקודת הנזיקין[11] מקים עילה נוספת – עוולה פרטיקולארית שנקראת תרמית, שכתוב "היצג כוזב של עובדה בידיעה שהיא כוזבת".

 

ב. חובת גילוי – עובדות מהותיות

קיימת חובה אקטיבית לגלות לצד השני עובדות חשובות כאשר הגילוי מתחייב ממהות העסקה ומנסיבות המקרה. ואפילו עובדות שהצד השני היה יכול לגלות בעצמו, (הויכוח בפסיקה סביב קביעה זו, כפי שנראה בהמשך). לדעת פרופ' שלו[12] יחסי אמון, כגון: בין בנק לבין לקוח, מעצימים את חובת הגילוי. בנוסף צריך לגלות את כל האמת, אך אין חובה לגלות את מה שכבר גלוי לצד השני. דברים דומים ניתן למצוא בפרשת הווארד נ' מיארה[13], בפרשת פסקל נ' מזרחי[14], בפרשת קיסטלינגר נ' אליה[15] ובפרשת גרוסמן נ' צבי[16].         
   
וכן ניתן לראות בפרשת פנידר נ' קסטרו[17] שם דובר בשני חברי ילדות שנפגשים אחרי תקופה ארוכה וצד האחד לא מגלה לצד השני שהחברה שבה הוא מנהל ושאיתה הוא רוצה לעשות עסקה, עומדת לפני פשיטת רגל. השופטים שמגר וברק קובעים, המסקנה היא כי שלוח, חייב יחד עם שולחו, לנהוג כלפי הצד השלישי בדרך מקובלת ובתום לב, ולכן החוזה מבוטל.

כמו"כ ניתן לראות דבר דומה בפרשת ספקטור נ' צרפתי[18] שם דובר באדם שתכנן לבנות על המגרש  16 דירות. לאחר עריכת העסקה נודע כי לא ניתן לבנות עליו יותר מ-12 דירות. והמוכר ידע על כך ולא גילה לו, למרות שהקונה יכול היה לברר זאת במשרדי העירייה. השופט אשר קובע, כי תום לב הינו גם כאשר השני יכול לגלות בעצמו ולכן החוזה מבוטל עקב תום לב. לעומת זאת השופטים לנדוי וכהן קובעים, כי תום לב הינו רק כאשר השני לא יכול לגלות בעצמו ולכן החוזה לא מבוטל עקב תום לב אלא עקב סעי' 18 לחוק המכר[19].

בפרשת כימיקלים נ עצמון[20] ראינו דבר דומה, כאשר שם דובר בחברת געש אשר לה יש שלוש חברות בת שמחזיקות במניות החברה באופן שווה עצמון שניר גור. חברת קליר מתחרה בגעש, חברת שניר רוצה למכור את מניותיה לחברת קליר אבל חברת קליר לא רוצה לקנות רק 33% ולכן ישנה הסכמה שחברת שניר תקנה את מניותיה של חברת גורי ולאחר מכן חברת כימיקלים תקנה מחברת שניר את 66% של חברת געש. הצדדים רצו לעשות את העסקה מבלי שחברת עצמון תדע מכך בכדי שהיא לא תטרפד את העסקה. חברת שניר קנתה את השליש של חברות גורי ואז מנהלי חברות שניר ועצמון עשו ביניהם משא ומתן איך לנהל את החברה וכיצד למכור חלקים מהחברה. בין היתר כתוב שאם שניר תרצה להימכר לעצמון יש זכות להצטרף למכירה. מה שלא כתוב בחוזה שיש זכות קניה ראשונית (זכות סירוב) לשותף. חברת שניר רוצה להימכר לחברת כימיקלים וחברת עצמון לא מסכימה. בית המשפט קובע שההתנהגות של חברת שניר שאיננה מגלה לחברת עצמון שתוך כדי שהם מנהלים איתם משא ומתן איתם הם מנהלים משא ומתן אם חברה נוספת, הינה חסרת תום לב.

 

ג. ניהול משא ומתן ללא כוונת התקשרות

כאשר צד אחד ניהל משא ומתן ללא שום כוונה לערוך חוזה, לדוגמה אדם שמנהל משא ומתן רק כדי לבדוק כמה שווה ערך הנכס שבבעלותו.

פסק דין שיכול להמחיש זאת הוא ארגון הדיירים נ' קוט[21] ארגון הדיירים מנהל משא ומתן עם קוט בכדי שיקנה חנות במרכז המסחרי. באותו זמן קוט מרגיש שהמשא ומתן מתקדם אחורנית. הוא חושד ובודק ומגלה שהחנות כבר נמכרה לאחר. קוט טוען שהכול נעשה בכוונה ולכן הינם גורמים למשא ומתן להתפוצץ. לעומתו ארגון הדיירים טוען לא עשו זאת בכוונה אלא עורכי הדין שלהם ניהלו משא ומתן ללא ידיעתם. בית המשפט קובע שלא משנה האם התכוונו או לא, כיוון שהמבחן הוא אובייקטיבי[22] ולכן התנהגות זו שאיננה תואמת את ערכי החברה הוא משא ומתן שלא בתום לב.

יש להדגיש כי קשיחות והפכפכות בניהול משא ומתן עד לגבול של סטייה מהנורמה הכללית של התנהגות ראויה ומקובלת במשא ומתן, אסורה על פי כללי תום הלב לדוגמה: בפרשת מאיה נגד פנפורד[23], הימלטות לחו"ל כאמצעי לחץ במהלך המשא ומתן. דרישה להכללת תנאים בלתי סבירים או דחיית תנאים סבירים מבלי להציע אחרים או נסיגה מהסכמות או חזרה מהצעות עשויים להיות חסרי תום לב. במיוחד, עם כל תכליתם לגרום לצד השני לפרוש מן המשא ומתן.

 

ד. אשם בהתקשרות

כשצד אחד הציע הצעה או שניהל משא ומתן אך לא דאג לעמוד מאחורי התחייבותו.
הפס"ד שממחיש לנו כלל זה הוא חברת שיכון עובדים נ' זפניק[24] שם דובר בחברת "שיכון עובדים" שפרסמה, מי שיגיע למשרדי החברה ביום מסוים יוכל לקנות דירה במבצע אטרקטיבי. ואכן המבצע היה אטרקטיבי והרבה אנשים באו לקנות ביום המדובר. החברה לא הייתה ערוכה לכך ורק מספר קטן של אנשים הצליחו להגיע למשרד ולקנות. בסיום היום השער נסגר ואנשים רבים לא הספיקו לקנות. הנותרים בחוץ מגיעים לפשרה עם החברה שיקבלו הנחה קטנה יותר ומצד שני הם לא יתבעו לבית המשפט. לאחר מכן אחד מהנותרים שהגיעו להסכם פשרה, תובעים בבית המשפט את ההנחה המלאה בטענה שחתמו על פשרה בשביל להשיג מה שיכלו אך הייתה בכוונתם לקבל יותר. השופטת בן פורת קובעת כי התוצאה של "אשם בהתקשרות" הוא בחוסר תו"ל, שמנע יצירתה של התקשרות, ורואים את ההצעה כאילו קובלה. אלא ששם מאחר והיה הסכם פשרה, בית המשפט אומר שהסכם פשרה הוא מחייב ולכן יש לכבדו.

 

ה. עמידה דווקנית על זכויות 

כאשר צד אחד עומד בצורה דווקנית במשא ומתן.

דוגמה לכך ניתן לראות בפסק הדין יצחק תשובה נ ארנון בר נתן[25] שם דובר בשותפים אשר בחוזה השותפות היה כתוב כיצד על השותפים להתנהג כאשר הוא רוצה למכור את חלקו. בין היתר היה כתוב שמי שרוצה למכור את חלקו עליו להציע קודם את חלקו לשותף בדואר רשום, הניצע צריך לשלוח תשובה בדואר רשום תוך 14 יום אם לא נשלח הודעת קיבול המציע יכול למכור את חלקו למי שהוא רוצה. ביום מן הימים אחד מהם רוצה למכור את חלקו ולכן מציע את הצעתו בדואר רשום אלא שמיד הוא מתחרט על המחיר ולכן תוך שעה משליחת המכתב הוא מודיע לניצע כי חוזר בו ממה ששלח בדואר. הניצע טוען שהחזרה בעל פה מההצעה לא נחשבת לכלום, לפי מש"כ בחוזה.

בית המשפט העליון דן בשאלה ומכריע שהמציע צודק משתי סיבות. ראשית לא כתוב בחוזה שחזרה מהצעה צריכה גם להיות בדואר רשום. הנימוק השני הוא שמה שהניצע מתנהג בחוסר תו"ל בעמידה דווקנית על זכויות. המציע הרי חזר בו עוד לפני שהניצע קיבל את ההצעה לא נגרם לו שום נזק והוא עומד עמידה דווקנית ומיותרת על זכויותיו עמידה שכזו היא התנהגות שלא בתום לב והיא איננה מקובלת. ולכן השופטים גולדברג טירקל וברק מגיעים למסקנה אחת שיש חוסר תו"ל בעמידה דווקנית זו.

 

ו. העלאת דרישה בלתי חוקית במשא ומתן

היינו כאשר אחד מהצדדים מעלה דרישה כתנאי מקדים ליצירת חוזה אשר אינה חוקית. אלא שבזה קיימת מחלוקת בין השופטת בן פורת לבין השופט ברק האם דרישה בלתי חוקית מהווה חוסר תום לב במשא ומתן, לדעת הש' ברק מהווה חוסר תו"ל ואילו לדעת הש' בן פורת לא.

כפי שמצינו בפרשת זוננשטיין נ' אחים גבסו[26] , שם דובר בבני זוג הרוצים לקנות מחברה קבלנית, מעלים על הכתב ארבעה תנאים ראשוניים, נפגשים שוב ומסכמים השאר בע"פ. זוננשטין מבקשת לכתוב את ההסכמות, המוכרים רושמים מחיר נמוך יותר (כדי לשלם פחות מס). משלא הסכימה, האחים גבסו אמרו שאם כך אין עיסקה. זוננשטיין תובעים שנכרת חוזה. השופט ברק – עצם העלאת דרישה בלתי חוקית מהווה חוסר תום לב במשא ומתן. לעומתו טוענת השופטת בן-פורת – בלתי חוקיות לחוד, וחוסר תום לב לחוד.       לדעת פרופ' שלו[27] – חוסר תום לב מכוון כלפי הצד השני למשא ומתן ואילו דרישה בלתי חוקית לא בהכרח מכוונת כלפי הצד השני, אלא עשויה להיות כלפי המדינה ו/או גורם אחר. על כן, לא בהכרח תהווה דרישה בלתי חוקית חוסר תום לב.

 

ז. פרישה ממשא ומתן

תלוי נסיבות, באופן עקרוני עומדת לצדדים למשא ומתן הזכות לפרוש ממנו, אלא שזה תלוי בנסיבות של הפרישה. כאשר הפרישה נעשית מתוך שיקולים ענייניים אין זה גובל בחוסר תום לב.

כפי שנפסק בפרשת גל אור[28] מתי תיחשב פרישה כפרישה בתום לב, כאשר הפרישה מודרכת על ידי שיקולים ענייניים הנובעים ממהות העסקה, מהתפתחות המשא ומתן ומעמדות הצדדים לו. וכן נפסק בפרשת פנטי[29] ככל שהמשא ומתן נמשך, מבשיל וקרוב לשלב החוזי נדרשת סיבה מובהקת יותר לפרישה. אך עדיין, בהינתן סיבה עניינית להעדר הסכמה ניתן לפרוש בכל עת.

סיכום
יישומו המקיף של עיקרון תום הלב בחקיקה בישראל מוכיח שעיקרון זה איננו יציר הפסיקה בלבד, אלא יישום רצונו של המחוקק. עיקרון תום הלב בישראל מופיע בדברי חקיקה בצורה מפורשת ושאינה מתפרשת לשתי פנים, מזה שנות דור ובמספר רב מאוד של חוקים ולא רק בתחום החוזים, אלא בכל ענפי המשפט.

ברור הדבר כי בתי המשפט בישראל נטלו את האתגר שנפל לידם כמוצאי שלל רב ויישמו את העיקרון בשורה ארוכה מאוד של פסקי דין בכל הרמות. את היענותם של בתי המשפט לקריאת המחוקק ניתן להסביר בכך שמדובר בערכים מקובלים בציבוריות הישראלית שהשופטים אמונים עליהם ומשקפים אותם במסגרת תפקידם כשופטים בחברה דמוקרטית.
 
נכתב ע"י - עו"ד מיכאל חוואי
 


[1] בראשית כ 4-6.
[2] סעיף 12(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.
[3] שם, בסעיף 39.
[4]   Roy Goode "Acceleration Clauses", [1982] J.B.L. 148.
[5] סעיף 24 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973.
[6]ה"פ (חדרה) 2286-02-10 - אגמנס בע"מ נ' רפאל מערכות לחימה מתקדמות בע"מ (פורסם בנבו).
[7] ס' 12 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973,.
[8] שם, בס' 12 (ב).
[9] ע"א 578/88 טפחות נ' נצר, פ"ד מג(3)  828 (1989).
[10] ע"א 86/76 "עמידר", החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ נ' אברהם אהרן, (לא פורסם, 03.05.1978).
[11] פקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח 1968.
[12] ג' שלו, דיני חוזים - החלק הכללי – לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (דין, תשס"ה), עמ' 150.
[13] ע"א 311/78 הווארד נ' מיארה, פ"ד לה(2) 505 (1980).
[14] ע"א 3745/92 פסקל נ' מזרחי, פ"ד מח(2)  359 (1993)
[15] ע"א 9019/99 קיסטלינגר נ' אליה, פ"ד נה(3) 542 (2001)
[16] ע"א 273/78 גרוסמן נ' צבי, פ"ד לג(3) 300 (1979).
[17] ד"נ 7/81 פנידר, חברה להשקעות פתוח ובנין בע"מ נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673 (1983).
[18] ע"א 838/75 ספקטור נ' צרפתי, פ"ד לב(1) 231 (1977).
[19] חוק המכר, תשכ"ח – 1968.
[20] ע"א 8817/02 קליר כימיקלים נ' צבי עצמון (טרם פורסם).
[21] ע"א 800/75 קוט נ' ארגון הדיירים במרכז המסחרי, רמת-יוסף, בת-ים, אגודה עותמנית, פ"ד לא(3) 813 (1977).
[22] כאן אנו רואים כי הפסיקה הולכת בדרכו של הש' ברק כי המבחן בתו"ל הוא אובייקטיבי.
[23] ע"א 1569/93 מאיה נגד פנפורד, פ"ד מח(5) 705.
[24] ע"א 829/80 שכון עובדים בע"מ נ' זפניק, פ"ד לז(1) 579 (1983).
[25] ע"א 7824/95 יצחק תשובה נ' ארנון בר נתן, פ"ד נה (1) 289.
[26] ע"א 579/83 זוננשטיין נ' אחים גבסו, פ"ד מב(2) 278.
[27] ג' שלו, דיני חוזים - החלק הכללי – לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (דין, תשס"ה), עמ' 153.
[28] ע"א 416/89 גל-אור נ' חברת כלל, פ"ד מו(2) 177.
[29] ע"א 2017/99 פנטי נ' יצהרי, פ"ד נה(5) 721.

אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין במאמר זה כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.
 

כתובתנו:

מגדל קרדן, דרך מנחם בגין 48
בית אמות ביטוח, קומה 12, תל אביב


טל: 03-6963502

במקרים דחופים: 054-2237766 


פקס: 03-6966151

 

דואר אלקטרוני:

viph120@gmail.com

לייבסיטי - בניית אתרים