טל: 03-6963502 פקס: 03-6966151
במקרים דחופים: 054-2237766


רח' מנחם בגין 48 (בית אמות ביטוח, קומה 12) תל אביב
אימייל: viph120@gmail.com

_____________

 

_____________


מלאו את פרטיכם
ונחזור אליכם בהקדם



_____________

 

_____________

 
שתף
FacebookTwitter

_____________

 

_____________

 
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


_____________

 
ספר "סוגיות במשפט האזרחי" במהדורה דיגיטלית רק 600 ש"ח
לרכישה לחץ כאן
_____________
 
רכישת מאמרים / סוגיות בודדות מתוך ספר "סוגיות במשפט האזרחי", במהדורה דיגיטלית רק 80 ש"ח למאמר.

לרכישה לחץ כאן
_____________
 

דף הבית >> אזרחי מסחרי >> סוגיות משפטיות >> חסינות לעובד ציבור

משרד עו"ד מיכאל חוואי
 


חסינות לעובד ציבור (לעובד מדינה ועובד רשות ציבורית)


מבוא

עובד ציבור, היינו עובד מדינה או עובד רשות ציבורית, שהוגשה נגדו תביעה אישית (נזיקית וכדו') בגין מעשה שעשה בעת מילוי תפקידו, המדינה או הרשות הציבורית רשאית לטעון לקיומה של חסינות העובד, ורואים את התביעה כתביעה שהוגשה כנגד המדינה או הרשות הציבורית מכח אחריותה למעשי העובד.

ראוי לציין שיש הבדלים בין חסינות של עובד מדינה לבין חסינות של עובד רשות ציבורית, על כך ועוד, ראו מאמרנו: "ההבדלים בין חסינות עובד מדינה לבין חסינות עובד רשות ציבורית". במאמר זה נתמקד בתנאים הנדרשים להענקת חסינות לעובד מדינה או לעובד ברשות הציבורית.


המסגרת הנורמטיבית – חסינות עובד מדינה או רשות ציבורית

אחריות עובדי ציבור מוסדרת בתיקון 10 תשס"ה-2005 לפקודה, שנכנס לתוקפו ביום 10.2.06, במסגרתו, שינה המחוקק באופן מהותי האחריות והחסינות של עובדי ציבור. סעיף 7א (א) קובע:

"לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון לאפשרות גרימתו במעשה כאמור".

דברי ההסבר להצעת חוק לתיקון פקודת הנזיקין (מס' 10) (אחריות עובדי הציבור), התשס"ג- 2002 (להלן: "הצעת החוק"), מלמדים כי הרקע לתיקון הוא האיום או השימוש בהגשת תביעות נזיקין נגד עובדי ציבור. התיקון נועד במיוחד לאותם עובדי ציבור המפעילים שיקול דעת במסגרת עבודתם. החוק נועד להרחיב חסינותם של עובדי הציבור, לאפשר להם למלא את תפקידם מבלי מורא וחשש, שמא יאוימו ו/או יתבעו בגין מעשה או מחדל שביצעו בעת מילוי תפקידם ועל מנת שעובדי הציבור, יהיו פטורים מהחשש של תביעות אישיות בגין פעולות שביצעו או החלטות שקיבלו במסגרת עבודתם[1].

החסינות אינה חסינות מהותית אלה מהווה מחסום דיוני. החסינות הקבועה בפקודה מתייחסת לשני יסודות עיקריים, יסוד עובדתי ויסוד נפשי. כאשר מונחת לפתחו של בית המשפט בקשה לבחינת החסינות יש לבחון אותה בדרך דו שלבית. כפי שקבעה כב' השופטת שרה דברת בע"א 8712-11/10 עו"ד יוסף פנחס כהן נ' עיריית שדרות ואח'[2] בזה"ל:

ראשית יש לבחון בהיבט הטכני העובדתי; האם המעשה בגינו מוגשת תובענה כנגד עובד ציבור נעשה "תוך כדי מילוי תפקידו". במידה והתשובה לכך חיובית, יש לעבור לשלב השני ולבחון ההיבט המהותי המתייחס ליסוד הנפשי ולבחון האם המעשה המיוחס "נעשה ביודעין, מתוך כוונה לגרום נזק, או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור."

כמו"כ, החסינות שניתנת לעובד ציבור מפני תביעות, היא הגנה יחסית שכן החוק נועד מחד, להעניק, לעובדי הרשות המקומית הגנה (חסינות דיונית) ומאידך, למנוע את אדישותו של העובד לדרך פעולתו, ולכן כשמוכח שהעובד התרשל באופן חמור "בסטיה חמורה מהתנהגות ראויה של עובד ציבור" (סעיף 7ו לפקודת הנזיקין) הוא צפוי לכך, שהרשות שפיצתה את הנפגע, תחזור אליו בתביעת שיפוי. בנוסף, לא תעמוד לעובד החסינות, אם יוכח כי פעל מתוך "כוונה לגרום לנזק", או מתוך "שוויון נפש'', כלומר, מתוך אטימות או אדישות, גם אם המעשה נעשה תוך כדי מילוי תפקידו.

זאת ועוד, בהתאם לעמדת בג"ץ 4914/94 יעקב טרנר נ' מבקרת המדינה[3],   ככל שמדובר בפעולות של נושאי תפקידים ברשויות מקומיות, לרבות נבחרי ציבור, ראוי לשקול יתר על המידה בטרם תוקנה חסינות.

כאמור, עניין זה של החסינות הוסדר בפקודת הנזיקין, שכן בקשת החסינות היא מוגשת בהתאם לסעיף 7ג (א) לפקודה[4], הקובעות בזה"ל:

הוגשה תובענה נגד עובד רשות ציבורית על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית, רשאים הרשות הציבורית או העובד לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה; הוגשה בקשה כאמור, תצורף הרשות הציבורית להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת, ובית המשפט יקבע האם התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א.

נמצינו למדים, כי בקשת החסינות לפי סעיף 7ג מוגשת לצורך הכרעת בימ"ש האם מתקיימים תנאי סעיף 7א או לאו, ותנאי סעיף 7א, הינם בזה"ל:

7א.  (א)           לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין; הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור.

נמצינו למדים, כי על התובע להוכיח, כי עובד הרשות הציבורית ביצע את מעשיו באחת משתי האפשרויות הבאות:
1.      ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק.
2.      בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה הנזק.


סיכום

לסיכום, נמצינו למדים, כי ככלל קיימת חסינות לעובד המדינה או לעובד הרשות הציבורית, וזאת באמצעות הגשת הודעה מטעם המדינה או הרשות הציבורית, ואילו כדי להסיר חסינות זו, על התובע להוכיח, כי עובד הרשות הציבורית ביצע את מעשיו באחת משתי האפשרויות הבאות:
1.      ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק.
2.      בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה הנזק.
במקרה שיוכח כי העובד ביצע את מעשיו באחת משתי האפשרויות הנ"ל, לא תוענק חסינות לעובד הציבור.

יחד עם זאת, לבחינת כל מקרה ומקרה לגופו לשם קבלת חוות דעת מקדימה, מומלץ להתייעץ עם עורך דין המומחה בתחום.

 

נכתב ע"י - עו"ד מיכאל חוואי



[1] עמ' 134 לדברי ההסבר להצעת החוק
[2] ע"א 8712-11/10 עו"ד יוסף פנחס כהן נ' עיריית שדרות ואח' (18.5.11) (פורסם בנבו).
[3] בגץ 4914/94 יעקב טרנר נ' מבקרת המדינה (30/10/95)
[4] פקודת הנזיקין [נוסח חדש]

אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין במאמר זה כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.
 
לייבסיטי - בניית אתרים