טל: 03-6963502 פקס: 03-6966151
במקרים דחופים: 054-2237766

 


רח' מנחם בגין 48 (בית אמות ביטוח, קומה 12) תל אביב
אימייל: viph120@gmail.com

_____________

 

_____________


מלאו את פרטיכם
ונחזור אליכם בהקדם



_____________

 

_____________

 
שתף
FacebookTwitter

_____________

 

_____________

 
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


_____________

 
דף הבית >> מחיקת רישום פלילי >> זכות עיון במסמכים כדי לשנות עילת סגירת תיק

משרד עורכי דין - מיכאל חוואי

 

הזכות לעיון במסמכים כדי לשנות עילת סגירת תיק


מבוא

לרשות התביעה (המשטרתית או הפרקליטות) קנויה סמכות לסגור את תיק החקירה. במסגרת סמכותו מפעיל התובע שיקול-דעת לפי הכללים להפעלתו על-ידי רשות שלטונית. במסגרת שיקול-דעתו מחליט הוא על העמדה או אי-העמדה לדין, ובמקרה האחרון קובע הוא את עילת סגירת התיק – באחת משלוש העילות הבאות: חוסר עניין לציבור, חוסר ראיות וחוסר אשמה. עוד בנושא זה ראה מאמרנו: "שינוי עילת סגירת תיק".

מי שתיק החקירה נגדו נסגר שלא בעילת "חוסר עניין לציבור" או "חוסר ראיות" ובכוונתו להגיש ערר או עתירה כנגד החלטה זו, קנויה זכות, לפי סעיף 62(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, "לפנות לתובע שסגר את התיק בבקשה מנומקת לשנות את עילת הסגירה". אולם כדי לממש זכות זו, נזקק החשוד לשעבר לעיין בתיק החקירה. שהרי החלטתו של התובע לסגור את התיק והנימוקים להחלטה זאת מבוססים על בחינת חומר הראיות שבתיק ועל בדיקה האם חומר ראיות זה מעלה חשד כי בוצעה עבירה.


עוד על שינוי עילת סגירת תיק הפלילי, ביטול רישום פלילי ומחיקתו, ראו מאמרנו: ביטול ומחיקת רישום פלילי. וכן מאמרנו: עתירה מנהלית לשינוי עילת סגירת התיק הפלילי.

המסגרת הנורמטיבית – זכות העיון כללי

זכותו של אדם לעיין בכל החומר המצוי בידי הרשות אשר נוגע לעניינו הנה אחד מכללי היסוד במשפט המנהלי הישראלי. הורתה ולידתה של זכות זו שנים רבות טרם נחקק חוק חופש המידע[1]; כלשונו של השופט מ' חשין (כתוארו אז) בפסק הדין בעניין מספנות ישראל[2]:
"הנה הינה היא הדוקטרינה: מסמכי רשות הציבור פתוחים הם, כעקרון, לפני הנוגע בדבר; וסירוב כי יישמע מפי רשות, לאפשר לאותו נוגע בדבר לעיין במסמכים - הן על דרך הכלל הן על דרך הפרט - הנטל הוא על הרשות לייסד סירובה".
זכות העיון קשורה קשר אמיץ לזכות הטיעון ולנוכח חשיבותה למיצוי הזכויות הדיוניות האחרות של הפרט, ההקפדה על קיומה מתחייבת מכללי ההגינות הבסיסיים הנוהגים ביחסים שבין אדם לרשות[3].  חוק חופש המידע חידש חידוש, לפיו כל אדם, גם מי שאינו נוגע לעניין, זכאי לקבל מידע מהרשויות הציבוריות, בלי שיידרש להוכיח את עניינו באותו מידע ולהסביר מדוע הוא זקוק למידע זה[4].

סעיף 14(א)(9) לחוק חופש המידע פוטר את מערך המודיעין והחקירות של המשטרה מתחולתו של החוק. עם זאת, כעולה מדברי ההסבר להצעת החוק, אין מדובר בהסדר שלילי, המונע מאדם כל אפשרות לקבל מידע מגופים אלה:
 "יובהר כי הצעת החוק אינה באה למצות את מלוא האפשרות לקבל מידע מן הרשויות. נסיבות אשר אינן נופלות בגדר זכות למידע לפי חוק זה, בשל מהות המידע המבוקש, מיהות המבקש או הרשות המתבקשת - אין ההצעה באה להשמיע איסור לתת בהן מידע[5].
ברם, זכותו של הפרט לקבל מידע הנוגע לו והמצוי בידה של הרשות אינה זכות מוחלטת. היא עלולה להתנגש בזכויותיהם של פרטים אחרים ובאינטרסים ציבוריים בעלי משקל. על כן, כאשר הרשות בוחנת את בקשתו של הפרט לעיון במידע, עליה לערוך איזון בין הזכויות והאינטרסים המתנגשים על מנת להגיע להחלטה סבירה וצודקת[6].

יחד עם זאת, אף שזכות העיון הציבורית אינה עומדת למבקש מכוח חוק חופש המידע, בהתקיים אינטרס אישי מיוחד לקבלת מידע זה, עדיין נקודת המוצא היא הגילוי והחיסיון הוא החריג. התייחס לכך הנשיא ברק[7]:
"אכן, הכלל הוא ש'לכל אזרח ישראלי או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית .....' (כפי שמצהיר כיום סעיף 1 לחוק חופש המידע). המידע נאסף על-ידי רשויות השלטון ומוחזק אצלן בנאמנות עבור אזרחי המדינה ותושביה. לכן ההנחה היא שכל מידע שמוחזק בידי רשות מרשויות השלטון אמור להיות נגיש לעיונו של הפרט. מבקשת הרשות לשלול את העיון - חובת ההוכחה עליה. כך הדבר בזכות העיון הציבורית; זו למעשה בשורתו של חוק חופש המידע, שאינו מחייב עוד עניין אישי כתנאי להבטחת זכות העיון (ראו ז' סגל הזכות לדעת באור חוק חופש המידע, בעמ' 11). כך הוא, מקל וחומר, בזכות העיון הפרטית, שבה גורלו של מבקש המידע המסוים מונח על הכף"[8].
 לפיכך, כאשר נקודת המוצא היא זכותו של בעל העניין לקבל את המידע שבידי הרשות, צריכה להתקיים עילה טובה בידי הרשות כדי למנוע את גילוי המידע. לשון אחר, "הרשות רשאית לסרב למסור חומר מסוים, אך זאת רק אם ביססה סירובה בנימוקים סבירים ומשכנעים"[9].
 

זכות העיון לשם הגשת ערר או עתירה

במסגרת בקשתו של אדם לשנות את עילת סגירת תיק החקירה נגדו, קנויה לו הזכות לעיין בחומר המצוי בתיק החקירה שנוהלה נגדו, אך לא הובילה להגשת כתב האישום. מידע המצוי בתיק החקירה הסגור נוגע במישרין לבקשה ו/או לעתירה אשר יגיש ויש לו עניין לגיטימי במידע זה. זאת, הן לשם הגשת ערר לצורך שינוי עילת הסגירה של התיק, והן כדי לעשות במידע זה שימוש בהליכים אזרחיים.

מנגד, הנחיות פרקליטת המדינה מונות מספר אינטרסים שהחשש לפגיעה בהם עלול להוביל לדחיית בקשתו של האזרח לעיין בחומר החקירה בתיק הסגור נגדו. בין היתר כאש קיים: חשש לפגיעה בחקירה אחרת של המשטרה ו/או חשש לפגיעה בחקירה עתידית הקשורה לאותו תיק, או לפגיעה באפשרות לחידוש החקירה באותו תיק.

בנוסף, יש לשקול חששות כלליים יותר של פגיעה בתפקודה של המשטרה עקב חשיפת דרכי פעולתה ועקב חשיפת מקורות. גילוי הראיות שבתיק עלול להרתיע עדים מלשתף פעולה עם המשטרה מחשש פן יבולע להם. בנוסף, לפי ההנחיות, יש לשקול את החשש לפגיעה בפרטיותם של המעורבים בחקירה ואת החשש שמא החשוד ינצל את העיון כדי לברר את זהות המעידים נגדו ולהתנקם בהם בעתיד.

על כן, ללא עיון בחומר הראיות נגדו, החשוד לשעבר לא יוכל לבסס כדבעי את השגתו על עילת הסגירה ולבקש כי התיק ייסגר מחוסר אשמה. כפי שציין (בהקשר אחר) הנשיא א' ברק:
 "במצב כזה [כאשר הנוגע בדבר מבקש לערער על החלטת המינהל בעניינו] זכותו של הפרט לדעת את הבסיס לאותה החלטה. רק ידיעה כזו תבטיח שהשגתו על החלטת הרשות תהא עניינית וממוקדת. רק השגה שנעשית מתוך מידע מלא תהיה השגה אפקטיבית, הממצה את זכותו של המשיג לטעון את טענותיו ולתקוף באופן ישיר את המידע ששימש נגדו. משום כך נהוג לראות בזכות העיון היבט של זכות הטיעון"[10].

סוף דבר
נמצינו למדים, כי במסגרת בקשתו של אדם לשנות את עילת סגירת תיק החקירה נגדו, קנויה לו הזכות לעיין בחומר המצוי בתיק החקירה שנוהלה נגדו, אך לא הובילה להגשת כתב האישום. זאת, הן לשם הגשת ערר לצורך שינוי עילת הסגירה של התיק, והן כדי לעשות במידע זה שימוש בהליכים אזרחיים. שכן תיק שנסגר מחוסר ראיות או מחוסר עניין לציבור – המשמעות היא שעדיין יש לחשוד רישום פלילי.

יחד עם זאת, חשוב לדעת כי לרשות הזכות לסרב לאפשר לעיין בחומר החקירה במקרים מסוימים, אלא שאף החלטה זו, איננה סופית ונתונה היא לביקורת שיפוטית, אולם כאשר פועלים לשינוי העילה ללא ניסיון וידע מוקדם, רבים המקרים בהם נדחית הבקשה על הסף, לכן החכם עיניו בראשו יקדים תרופה למכה בהתייעצות עם עורך דין בעל ניסיון בתחום המשפט המנהלי.

 
נכתב ע"י - עו"ד מיכאל חוואי
 

[1] בג"ץ 337/66 עזבון פיטל נ' ועדת השומה שליד עירית חולון, פ"ד כא(1) 69 (1967); בג"ץ 142/70 שפירא נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד כה(1) 325 (1971).
[2] ע"א 6926/93 מספנות ישראל בע"מ נ' חברת חשמל בע"מ, פ"ד מח(3) 749, 796 (1964).
[3] השוו: בג"ץ 7805/00 אלוני נ' מבקרת עירית ירושלים, פ"ד נז(4) 577 (2003).
[4] רע"א 291/99 ד.נ.ד. אספקת אבן ירושלים נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד נח(4) 221 (2004); ז' סגל, הזכות לדעת באור חוק חופש המידע (תש"ס) 27.
[5] ה"ח תשנ"ז, 397.
[6] בג"ץ 10271/02 אברהם פריד נ' משטרת ישראל מחוז י-ם, סב (1) 106 (2006).
[7] בפסק דינו ברע"א 291/99 ד.נ.ד. אספקת אבן ירושלים נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד נח(4) 221 (2004).
[8] שם, בעמ' 233.
[9] רע"א 219/99 הנ"ל, בעמודים 233-234.
[10] רע"א 291/99 הנ"ל, בעמוד 232 וראה: בג"ץ 7805/00 הנ"ל, בעמוד 600; י' זמיר "המשפט המנהלי של ישראל  בהשוואה למשפט המנהלי של גרמניה", משפט וממשל ב (תשנ"ד) 109, 116 - 120; H.W.R. Wade & C.F. Forsyth Administrative Law, (8th. Ed., Oxford 2000), pp. 506-509

אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין בתשובות אלו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.
 

כתובתנו:

מגדל קרדן, דרך מנחם בגין 48
בית אמות ביטוח, קומה 12, תל אביב


טל: 03-6963502

במקרים דחופים: 054-2237766 


פקס: 03-6966151

 

דואר אלקטרוני:

viph120@gmail.com

לייבסיטי - בניית אתרים