טל: 03-6963502 פקס: 03-6966151
במקרים דחופים: 054-2237766

 


רח' מנחם בגין 48 (בית אמות ביטוח, קומה 12) תל אביב
אימייל: viph120@gmail.com

_____________

 

_____________


מלאו את פרטיכם
ונחזור אליכם בהקדם



_____________

 

_____________

 
שתף
FacebookTwitter

_____________

 

_____________

 
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


_____________

 
דף הבית >> אזרחי מסחרי >> ערעור על פסק דין >> התערבות ערכאת הערעור בעדויות

משרד עו"ד - מיכאל חוואי
 

התערבות ערכאת הערעור בעדויות

מבוא

התרשמות בית המשפט מן העדויות, הייתה מאז ומעולם אחד מ'כלי העבודה' המובהקים של הערכאה השומעת ורואה את העד. חרף ההתקדמות הטכנולוגית בכל תחומי חיינו, עדיין לא נמצא המכשיר שיחליף אותה, וחרף כל המגבלות והקשיים שהיא מעמידה – אין לזלזל בערכה[1].

בכך למעשה במאמר זה, נסביר את יתרונותיה של ערכאה קמא על ערכאת הערעור, ערכאת קמא יכולה להתרשם ישירות מהעדויות, התרשמות שהיא מהווה למעשה חלק מרכזי ואינטגראלי בבוא השופט ליתן הכרעה בין העדויות הסותרות, זאת בניגוד לערכאת הערעור. כמו"כ נמנה את רשימת החריגים בהם ערכאת הערעור תתערב במהימנות העדויות.



כדי לצפות ברשימת המקורות המלאה וכן לקבל מידע מורחב ונוסף אודות נושא זה, יש לרכוש את המאמר המופיע בתוך הספר הדיגיטלי. לרכישה: לחץ כאן.

המסגרת הנורמטיבית

עדיפותה של ערכאה קמא בהתרשמות הישירה מהעדויות
לבית המשפט היושב בדין בערכאה קמא, הערכאה השומעת את עדויות העדים, ישנה אפשרות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מן העדויות. בכך למעשה לערכאה הדיונית קיים יתרון בולט בכל הנוגע להערכתן של הראיות, עקב ההזדמנות שניתנה לה להתרשם מהעדים באופן ישיר ובלתי אמצעי[2].

ככלות הכל, אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, כמאמר חז"ל. "בנוהג שבעולם המשפט, כשבאות לפני השופט שתי עדויות הסותרות זו את זו, מכריע ביניהן השופט על-ידי המהימנות שהוא מייחס לזו ושהוא שולל מזו. יש והמהימנות נובעת או מושפעת מתוך נסיבות חיצוניות שהוכחו לבית-המשפט, יש והמהימנות אינה אלא פרי התרשמותו או 'טביעת-עינו' של השופט. בתי-המשפט שלערעור הרגילו עצמם שלא להרהר אחר מידותיו של השופט שראה ושמע את העדים והתרשם מהם ; ועד כה יצאו מכלל זה אך מקרים נדירים ביותר, אשר בהם טפחו אותן נסיבות חיצוניות אובייקטיביות על-פני המהימנות אשר השופט ראה לייחס לעדות פלונית"[3].

"התרשמות היתה מאז ומעולם אחד מ'כלי העבודה' המובהקים של הערכאה הדיונית השומעת ורואה את העד. חרף ההתקדמות הטכנולוגית בכל תחומי חיינו, עדיין לא נמצא המכשיר שיחליף אותה, וחרף כל המגבלות והקשיים שהיא מעמידה – אין לזלזל בערכה"[4].

לא זו בלבד שבית המשפט רשאי לעשות שימוש בכלי זה (התרשמות מעדים), אלא שתפקידו השיפוטי מחייב אותו להיעזר במראה עיניו, וכל עוד לא מדובר בהתרשמות הדורשת מומחיות – אין בכך כל פסול"[5].

"בנוהג שבעולם המשפט, כשבאות לפני השופט שתי עדויות הסותרות זו את זו, מכריע ביניהן השופט על-ידי המהימנות שהוא מייחס לזו ושהוא שולל מזו. יש והמהימנות נובעת או מושפעת מתוך נסיבות חיצוניות שהוכחו לבית-המשפט, יש והמהימנות אינה אלא פרי התרשמותו או 'טביעת-עינו' של השופט. בתי-המשפט שלערעור הרגילו עצמם שלא להרהר אחר מידותיו של השופט שראה ושמע את העדים והתרשם מהם ; ועד כה יצאו מכלל זה אך מקרים נדירים ביותר, אשר בהם טפחו אותן נסיבות חיצוניות אובייקטיביות על-פני המהימנות אשר השופט ראה לייחס לעדות פלונית"[6].

הנה כי כן, הפסיקה הזהירה את ערכאת הערעור שלא לסמוך אך ורק על התרשמותה של הערכאה הדיונית מאופן מסירת העדות והתנהגות העדים. אך למרות זאת, חזרה הפסיקה והדגישה פעם אחר פעם, את יתרונה של הערכאה הדיונית בשל התרשמותה הישירה מהעדים.

סיכומו של דבר, ששונה מצבו של השופט בערכאת הערעור הניזון מהפרוטוקול בלבד, לעומת שופט הניזון מהפרוטוקול בצירוף כל מה שקלט לפני כן, מראה עיניים ומשמע אוזניים של העדויות החיות שבאו בפניו, כאשר קריאת הפרוטוקול מחיה ומרעננת אצלו את זכרון העדויות שקלט, ואל האותיות היבשות מצטרפים מראות וקולות[7].

כלל אי התערבות ערכאת הערעור כנגזרת מיתרונה הבולט של ערכאה קמא
כלל אי ההתערבות חוזר ונשנה בפסיקתו של בית משפט פעמים כה רבות, ודומה כי אין לך פסק דין שאינו חוזר ומפנה לכלל זה, אשר משקלו רב במיוחד בעבירות מין בכלל ובעבירות מין במשפחה בפרט[8].  

יחד עם זאת, כלל אי ההתערבות אינו הרמטי, וברבות השנים נקבעו לו מספר חריגים, שבהתקיימם, כך נקבע, אין לערכאה הדיונית יתרון על פני ערכאת הערעור. אעשה כמיטב יכולתי לקבץ את החריגים מארבע כנפות הפסיקה ולהביאם בתמצית להלן[9]:
  • כאשר ממצאי הערכאה הדיונית מתבססים על שיקולים שבהגיון ובשכל ישר או על סבירות של העדות[10].
  • כאשר מדובר במסקנות להבדיל מעובדות[11].
  • כאשר ממצאי הערכאה הדיונית מבוססים על ראיות בכתב, תמליל קלטת[12], או התרשמות מחפץ, לדוגמה, בתיקי קניין רוחני על נגזרותיו, כאשר נטען לחיקוי ולהעתקה של מוצר או מדגם שניתן להציגם גם בפני ערכאת הערעור[13].
  • כאשר הערכאה הדיונית התעלמה לחלוטין מראיות או לא שמה לב לפרטים מהותיים בחומר הראיות[14].
  • כאשר הערכאה הדיונית התעלמה מסתירות מהותיות בעדות עליה נסמכה או מסתירות בין העדות עליה נסמכה לבין עדויות אחרות[15].
  • כאשר הערכאה הדיונית אימצה גרסה מופרכת וחסרת הגיון[16].
  • כאשר נפלה טעות מהותית או טעות "בולטת לעין" בהערכת המהימנות[17].
  • כאשר שופט אחד שמע את הראיות אך נבצר היה ממנו להשלים כתיבת פסק הדין והתיק מועבר לכתיבה לשופט אחר[18].
  • כאשר חלף זמן רב מאז נשמעו הראיות ועד שנכתב פסק הדין, הנטייה של ערכאת הערעור להתערב תגדל, אם כי אין בחלוף הזמן כדי לאיין לחלוטין את היתרון שיש לערכאה הדיונית[19].
 
יש הגורסים כי מרוב חריגים לא רואים את הכלל, ומאחר שכלל אי ההתערבות ממילא נקוב ככברה, שמא ראוי לוותר עליו כליל. עוד מוסיפים המבקרים כי ניתן להצביע על פסקי דין בהם בית המשפט נכנס לעובי הקורה ובחן את ממצאי העובדה והמהימנות לגופם. לאור זאת, יש הגורסים כי השימוש בדוקטרינת אי ההתערבות הוא שימוש רטורי בלבד, כאשר בפועל ערכאת הערעור מתערבת בממצאים שבעובדה תוך טשטוש העובדה שנעשה שינוי בעובדות שעל-יסודן ניתן פסק הדין[20].

אכן, גלוי וידוע כי יש מקרים שערכאת הערעור נכנסת לפני ולפנים לחומר הראיות ומתערבת בממצאי עובדה ומהימנות[21].

אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות. זו תמציתו של כלל אי ההתערבות. כלל זה הוא כחומר ביד היוצר בידי ערכאת הערעור, ברצותה משתמשת בו וברצותה מוצאת את הדרכים והחריגים להתגבר עליו. כלל אי ההתערבות הוא אך תחילת הדרך של ערכאת הערעור אך לא סופה. קיימת מעין תנועת מטוטלת הסמויה מעינו של הקורא, בין כלל אי ההתערבות לבין בחינת ערכאת הערעור את חומר הראיות שבפניה, וכאשר נמצא כי פסק הדין של הערכאה הדיונית מעוגן בחומר הראיות, אזי נעשה שימוש בכלל. כלל אי ההתערבות לא חוסם א-פריורי את דרכה של ערכאת הערעור מלבחון את חומר הראיות. גם מקום בו ייכתב בפסק הדין של הערכאה המבררת כי בית המשפט האמין לעד פלוני, אין זה סוף פסוק, אם וככל שהערכאה הדיונית לא תגבה את התרשמותה בחומר הראיות או בהנמקה משכנעת.

מכאן, שלעיתים כלל אי ההתערבות הוא כלל "מצדיק תוצאה" יותר מאשר כלל "מכתיב תוצאה". דהיינו, כאשר הכרעת הדין ניצבת על פניה איתנה ומעוגנת בחומר הראיות, בית המשפט משתמש בדוקטרינת אי ההתערבות כדי לנמק ולהצדיק את אי התערבותו וכדי לחסוך במשאבים שיפוטיים הנדרשים לבחינה פרטנית וארכנית של מכלול הראיות בפסק הדין[22].

סיכום
עדיפותה של ערכאה קמא בהתרשמות הישירה מהעדויות, שונה מצבו של השופט בערכאת הערעור הניזון מהפרוטוקול בלבד, לעומת שופט הניזון מהפרוטוקול בצירוף כל מה שקלט לפני כן, מראה עיניים ומשמע אוזניים של העדויות החיות שבאו בפניו, כאשר קריאת הפרוטוקול מחיה ומרעננת אצלו את זכרון העדויות שקלט, ואל האותיות היבשות מצטרפים מראות וקולות[23].

בסופו של דבר, אל נשכח: הדרך לאמת סוגה בטעויות, כלשונו של נתן אלתרמן ב"שלמה המלך ושלמי הסנדלר". הנסיון להגיע לחקר האמת אינו תמיד קל אך בית המשפט עושה תמיד כמיטב יכולתו והבנתו כדי להגיע למסקנה הנכונה. יחד עם זאת, ראוי לציין, כי לשם בחינת כל מקרה ומקרה לגופו ראוי להיוועץ בעורך דין מומחה בעל ניסיון בתחום.

 
נכתב ע"י - עו"ד מיכאל חוואי
 
כדי לצפות ברשימת המקורות המלאה וכן לקבל מידע מורחב ונוסף אודות נושא זה, יש לרכוש את המאמר המופיע בתוך הספר הדיגיטלי. לרכישה: לחץ כאן.


[1] ע"פ 71216/01 + 71310/01 מדינת ישראל נ. מנחם מזרחי וערעור שכנגד, (פורסם בנבו, 30.9.2002).
[2] ע"פ 6411/98 מנבר נ' מדינת ישראל, פ"ד נה (2), 150, 165 (2000); וכן ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד,4, 632 (2000); ע"פ 5928/99 גלדסון נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 1.9.2005).
[3] ע"א 803/75 נתן מונרוף נ' משה ואסתר קלינמינץ ואח', פ"ד ל, 3, 179 (1976).
[4] ע"פ 71216/01 + 71310/01 מדינת ישראל נ' דניאל אזוגי וערעור שכנגד, (פורסם בנבו, 30.9.2002); וראו גם רע"א 10994/02 אגמה מחשוב 1999 בע"מ נ' MICROSOFT CORPORATION, תק-על 2003 (1), 822 (2003); ע"א 36/99 ראובן יפה נ' עזבון המנוחה חנה גלזר ז"ל ואח', תק-על 2001 (1), 1380 והאסמכתות שם (2001).
[5] ע"פ 602/06 אשר אברהם נ. מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 2.1.2007).
[6] ע"א 803/75 נתן מונרוף נ' משה ואסתר קלינמינץ ואח', פ"ד ל, 3, 179 (1976).
[7] מ' קרמניצר, "קריטריונים לקביעת ממצאים עובדתיים והתערבות ערכאת ערעור בממצאים המתייחסים למהימנות של עדים" הפרקליט לה (תשמ"ג-תשמ"ד), עמ' 411.
[8] ראו לדוגמה, בע"פ 5582/09 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 20.10.2010), בפסקה 83; ע"פ 6375/02 יורי בבקוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 419 (2004); ע"פ 1694/08 זוהר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 14.1.2009): ע"פ 6402/06 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 8.12.2008): ע"פ 6847/07 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.2.2009); ע"פ 1385/06 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 6.4.2009); ע"פ 8994/08 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 1.9.2009); ע"פ 5869/07 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 9.9.2009); ע"פ 150/09 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 6.5.2010); ע"פ 6475/08 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 28.7.2010); ע"פ 9399/09 ארלקי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 10.8.2010); ע"פ 6295/05 וקנין נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 25.1.2007), בפסקה 39; ע"פ 2717/08 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 15.4.2010); ע"פ 10102/07 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 7.9.2010); ע"פ 7097/08 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 6.9.2010); ע"פ 3873/08 אטיאס נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 6.9.2010); ע"פ 6079/08 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 30.8.2010); ע"פ 682/09 מדינת ישראל נ' פלוני (פורסם בנבו, 12.5.2011); ע"פ 932/10 מדינת ישראל נ' פלוני (פורסם בנבו, 6.4.2011).
[9] לחלק מהחריגים ראו פסק דינו של השופט מלצר בע"פ 567/07 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 25.5.2011) והאסמכתאות שם.
[10] ע"פ 5714/08 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 1.9.2010).
[11] רע"א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עירית מעלה אדומים, פ"ד נו(5) 779 (2002).
[12] רע"פ 3352/06 בוזגלו נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 12.6.2008).
[13] ראו, לדוגמה, רע"א 2960/91 חברת תה ויסוצקי ושות' (ישראל) בע"מ נ' מתוק (פורסם בנבו, 16.1.1992); ע"א 5454/02 טעם טבע (1988) טיבולי בע"מ נ' אמברוזיה סופהרב בע"מ, פ"ד נז(2) 434, 449 (2003).
[14] ע"פ 9352/99 מורד יומטוביאן נ' מדינת ישראל, נד (4) 645 (2000).
[15] ע"פ 2977/06 פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 13.7.2008), בפסק דינו של השופט לוי.
[16] ע"א 3107/01 עדני נ' אמיתי, פ"ד נז(3) 555, 559 והאסמכתאות שם (2003).
[17] שם.
[18] ע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 606, 610 מול אותיות א-ב (1993); ע"פ 4844/09 מסעאד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 31.5.2010).
[19] ע"א 188/89 עזאיזה נ' מועצה מקומית כפר דבוריה, פ"ד מז(1) 661 (1993); ע"פ 188/77 ורטהיים נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2) 225 (1978); ע"א 1117/06 חברת אלקודס קורפוריישן נ' יורשי המנוח מוחמד עלי עבד אלרחמן (פורסם בנבו, 14.4.2010).
[20] יעל ארידור בר-אילן "עובדות שנויות במחלוקת" עיוני משפט כד 131, 204-202 (2000).
[21] דוגמאות להתערבות ערכאת ערעור ראו: ע"פ 10049/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(1) 385 (2004); ע"א 1109/00 מזרחי נ' מנורה חברה לביטוח, פ"ד נו(2) 49 (2001); ע"א 7825/01 דאטא סיסטמס נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נח(5) 348 (2004); ע"א 2731/07 יוסף נ' חטאר (פורסם בנבו, 29.3.2009).
[22] ע"פ 8146/09 אלי אבשלום נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 8.9.11).
[23] מ' קרמניצר, "קריטריונים לקביעת ממצאים עובדתיים והתערבות ערכאת ערעור בממצאים המתייחסים למהימנות של עדים" הפרקליט לה (תשמ"ג-תשמ"ד), עמ' 411.


אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין במאמר זה כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.
 

כתובתנו:

מגדל קרדן, דרך מנחם בגין 48
בית אמות ביטוח, קומה 12, תל אביב


טל: 03-6963502

במקרים דחופים: 054-2237766 


פקס: 03-6966151

 

דואר אלקטרוני:

viph120@gmail.com

לייבסיטי - בניית אתרים