טל: 03-6963502 פקס: 03-6966151
במקרים דחופים: 054-2237766

 


רח' מנחם בגין 48 (בית אמות ביטוח, קומה 12) תל אביב
אימייל: viph120@gmail.com

_____________

 

_____________


מלאו את פרטיכם
ונחזור אליכם בהקדם



_____________

 

_____________

 
שתף
FacebookTwitter

_____________

 

_____________

 
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


_____________

 

משרד עו"ד מיכאל חוואי
טל: 03-6963502

Back
דף הבית >> אזרחי מסחרי >> ערעור על פסק דין >> התנאים לדיון נוסף

משרד עו"ד - מיכאל חוואי


התנאים לקיומו של דיון נוסף

מבוא

חוק בתי המשפט  מתווה שתי דרכים חלופיות להורות על קיומו של דיון נוסף, הדרך הראשונה: קבועה בסעיף 30(א) לחוק בתי המשפט, הקובע כי, בית המשפט העליון הפוסק בעניין שלפניו במותב שלושה רשאי להחליט, עם מתן פסק דינו, שעל קיומו דיון נוסף בחמישה שופטים או יותר .

הדרך השנייה: קבועה בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט  הקובע כי, אם לא החליט בית המשפט העליון על קיומו של דיון נוסף בפסק דינו כאמור בסעיף 30(א), רשאי בעל דין לעתור לדיון נוסף. נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר או שופטים שיקבע לכך, רשאים להיענות לבקשה אם התקיימו אחד או יותר מהתנאים האלה: ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון; או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בעניין, יש, לדעתם, מקום לדיון נוסף.

במאמר זה נתמקד בעיקר בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט  המאפשר קביעת דיון נוסף אם "ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין, יש, לדעתם, (קרי, נשיא או שופט של בית המשפט העליון) מקום לדיון נוסף".

דיון נוסף הינו הליך נדיר ומיוחד אשר לצורך עריכתו מתחייב ראשית כי נתקיימו בפסק הדין התנאים הקבועים בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, היינו כי בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה העומדת בסתירה להלכה קודמת של ביהמ"ש העליון או שהיא מעוררת חשיבות, קושי או חידוש.

השאלה מהו היקפה ומהו טיבה של קשיות, חשיבות, או חידוש של הלכה, המצדיקים – יחד עם שיקולי המקרה הקונקרטי – קיומו של דיון נוסף?

בעניין משפט חוזר והתנאים לקיומו של משפט חוזר, ראו מאמרנו: משפט חוזר באזרחי. עוד מאמרים בסוגיות משפטיות - לחץ כאן.
 

המסגרת הנורמטיבית

סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט מאפשר קביעת דיון נוסף אם "ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין, יש, לדעתם, (קרי, נשיא או שופט של בית המשפט העליון) מקום לדיון נוסף".

קיימים איפה, שני אופנים המצדיקים קיומו של דיון נוסף:
  • אופן אחד: אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון.
  • אופן שני: מפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין יש, לדעתם, מקום לדיון נוסף.

עמידה באחד או יותר מהתנאים המנויים בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט היא אפוא תנאי הכרחי אך לא מספיק כדי שעתירה לדיון נוסף תיענה, ולנשיא מסור שיקול דעת רחב בעניין[1]. הסמכות לקבוע את זהות השופטים שישבו בדיון הנוסף זוהי סמכות מנהלית באופייה, אך מאחר ואת מספרם מסורה לנשיא בית המשפט העליון[2]. שהיא עשויה להשליך על תוצאות ההתדיינות, ראוי לקבוע קריטריונים מובנים ושקופים ככל האפשר להפעלתה[3].

כאמור, חוק בתי המשפט מתווה שתי דרכים חלופיות לקיומו של דיון נוסף: האחת, המותב מחליט על כך בפסק הדין (שיקול דעתו אינו מוגבל); והשנייה, לפי עתירה של בעל דין. תנאי הכרחי לקבלת עתירה לדיון נוסף הוא עמידה באחד או יותר מתנאים אלה: ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון; או שמפאת אולם גם אם חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בעניין יש מקום לדיון נוסף[4].

התקיימו אחד או יותר מתנאים אלה, השופט הדן בעתירה אינו מחויב להיעתר לעתירה והדבר נתון לשיקול דעתו. להלן נפרט את מאפייניהם של תנאים אלה כפי שגובשו בפסיקה.

התנאי הראשון - אם ההלכה שנפסקה עומדת בסתירה להלכה קודמת
האופן הראשון: ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון. האם סתירה בהלכה מהווה עילה כשלעצמה לדיון נוסף?

השאלה מתי שונתה הלכה פסוקה לא תמיד קלה למענה. ההלכה מתפתחת כל העת באמצעות יישום של מבחנים וסטנדרטים מופשטים על נסיבות קונקרטיות שונות. אין מקרה אחד זהה למשנהו. לא כל יישום שונה של אמות מידה שנקבעו בהלכה או פיתוח ההלכה בכיוון מסוים עולה כדי הלכה חדשה או סוטה מהלכה קודמת[5].

בדנ"א 4804/02 רביזדה נ' גולדמן[6], נקבע כי, כדי שיתמלא התנאי ההלכה הדורש שההלכה שנפסקה עומדת בסתירה להלכה קודמת, על פסק הדין מושא העתירה לדיון נוסף לשנות הלכה באופן גלוי ומפורש. אם הקביעות שבפסק הדין נסבות על נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה וניתנות לפירוש באופן שאינו סוטה מהלכה פסוקה, די בכך בדרך כלל כדי שתנאי זה לא יתקיים[7]. כמו כן, אין באמירה שלפיה התוצאה וההנמקה של בית המשפט המחוזי מקובלת על בית המשפט העליון כדי ליצור הלכה[8].

השאלה, האם העובדה שהרכב אחר החליט אחרת בשאלה המשפטית העומדת בפסק הדין, מהווה עילה כשלעצמה לדיון נוסף?

על השאלה האם העובדה שהרכב אחר החליט אחרת בשאלה המשפטית העומדת בפסק הדין, מהווה עילה כשלעצמה לדיון נוסף? עמדה כב' השופטת שטרסברג כהן בדנ"א 2485/95 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ' מדינת ישראל[9], וכך כתבה:
לא נראה לי ראוי, שהלכה הנקבעת על ידי בית משפט זה, על ידי רוב של הרכב כלשהו, תשונה, רק משום שהרכב אחר יכול ויחליט אחרת...
אם כן, עולה מדבריה של כב' השו' שטרסברג כהן כי, אין בכך די שהרכב אחר החליט אחרת בהלכה זו כדי להוות עילה כשלעצמה לקיומו של דיון נוסף.

 
התנאי השני - מפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה יש מקום לדיון נוסף.
השאלה מהו היקפה ומהו טיבה של קשיות, חשיבות, או חידוש של הלכה, המצדיקים – יחד עם שיקולי המקרה הקונקרטי – קיומו של דיון נוסף?

לא מעט שאלות המובאות להכרעתו של בית המשפט העליון הן ראשוניות, חשובות או קשות ויש בהן מן החידוש. על כן, אין די בתנאי זה כפשוטו כדי להקים עילה לקיום דיון נוסף. על העותר להראות שיש מקום לחרוג מעקרון סופיות הדיון ומן הכלל הקובע שהלכה נקבעת במותב שלושה או במותב מורחב הדן ומכריע בהליך מלכתחילה[10].

על בעל הדין המבקש את הדיון הנוסף להראות שהחידוש, החשיבות או הקשיות שבהלכה שנפסקה מהותיים ומשמעותיים באופן שיצדיק להקצות לכך את משאבי השיפוט הניכרים לקיומו של דיון נוסף[11].

עליו להראות שמדובר בעניין ה"משתייך לאותם מקרים חריגים - שבחריגים, נדירים - שבנדירים, שבהם יקוים דיון נוסף"[12].

נציין כי, בפסיקה נשמעו דעות שונות בשאלה אם השלכות תקציביות מרחיקות לכת של הלכה מצדיקות לקיים דיון נוסף בה, למשל בשל "קשיותה"[13].

מכיוון שדיון נוסף הוא הליך יוצא דופן ונדיר[14]. ומאחר שדיון נוסף איננו ערעור נוסף[15]. לכן נפסק  בד"נ 37/80 משה בן מאיר כהן נ' מדינת ישראל[16], כי לא די בתנאי זה של חשיבות או קשיות או חידוש בהלכה, כדי להיענות לבקשה לדיון נוסף. אלא כפי שנפסק בדנ"א 6523/93 סלומון וילי ואח' נ' פרטין אלכסנדר ואח'[17], כי הבקשה לדיון נוסף נבחנת במבחן כפול, בחינת הבסיס הלכאורי של הטענה ובחינת הבסיס הקונקרטי.

כלומר באופן השני, קיימים שני תנאים מצטברים כדי להצדיק קיומו של דיון נוסף[18]:
  • התנאי הראשון: חשיבותה, קשיותה וחידושה של ההלכה או עמידתה בסתירה להלכה קודמת.
  • התנאי השני: הצדקה עניינית לשוב ולהביא את העניין לדיון נוסף.
העובדה שפסק הדין בערעור ניתן ברוב דעות איננה כשלעצמה עילה לדיון נוסף[19]. חלק גדול מן השאלות המובאות בפני בית משפט העליון הן חשובות או קשות; חלק מן ההלכות היוצאות מלפני בית משפט זה הן בבחינת חידוש. אף על פי כן עלינו לשים נר לרגלנו את העיקרון הבסיסי, לפיו, ההלכה נקבעת על ידי הרכב ראשוני ובסיסי של בית משפט העליון שהוא הרכב של שלושה שופטים או הרכב מורחב מלכתחילה, וכי בעקרון, יושבת ערכאה זו על המדוכה פעם אחת בכל מקרה נתון, ומכריעה בו פה אחד או ברוב דעות.

על שאלה מהו היקפה ומהו טיבה של קשיות, חשיבות, או חידוש של הלכה, המצדיקים – יחד עם שיקולי המקרה הקונקרטי – קיומו של דיון נוסף? עמדה כב' השופטת שטרסברג כהן בדנ"א 2485/95 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ' מדינת ישראל[20], וכך כתבה:
החשיבות, הקשיות או החידוש בהלכה שיצאה מלפני בית משפט זה, צריך שיהיו מהותיים ומשמעותיים, כגון, שנפלה בפסק הדין טעות מהותית, שהוא פוגע בעקרונות היסוד של השיטה או בתפיסת הצדק של החברה, שהוא מביא לתוצאה שלא ניתן לחיות עימה, שחלו שינויים משמעותיים במציאות או בחוק, אותם אין ההלכה משקפת. מובן שאין הרשימה סגורה; היא מהווה הדגמה של סוגי נימוקים המעלים את הסוגיה לרמת קשיות, חשיבות או חידוש, המצדיקים דיון מחודש ואולי שינוי הלכה בעקבותיו.
אם כן, עולה מדבריה של כב' השו' שטרסברג כהן כי, החשיבות, הקשיות או החידוש בהלכה המהווים שיקול לדיון נוסף, צריך שיהיו מהותיים ומשמעותיים.

לסיכומם של דברים נביא את פסק דין ד"נ 3081/91 אחמד מזייר קוזלי נ' מדינת ישראל[21], בית המשפט העליון פסק: כי טענה המועלית בעתירה לדיון נוסף צריכה להיבחן במבחן כפול: ראשית, בחינתו של הבסיס הלכאורי הענייני של הטענה, ושנית, בחינת השאלה אם הטענה נכנסת, כולה או מקצתה, לגדר העניינים, שסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט[22], רואה בהם עילות כדין לדיון נוסף. אם התשובה לכך חיובית, עולה שאלה נגררת, והיא, אם בית המשפט רואה את המקרה הקונקרטי כראוי לדיון כאמור[23].

כלומר, שתנאי סעיף 30 (ב) לחוק בתי המשפט, הן התנאי הראשון הדורש כי ההלכה עומדת בסתירה להלכה קודמת והן התנאי השני הדורש חשיבות או קשיות של ההלכה, אין בהם כשלעצמם להביא לדיון נוסף, כי אם בתוספת לבחינת הבסיס הלכאורי הענייני של הטענה.


 

סיכום

לסיכומם של דברים, תנאי סעיף 30 (ב) לחוק בתי המשפט, הן התנאי הראשון הדורש כי ההלכה עומדת בסתירה להלכה קודמת והן התנאי השני הדורש חשיבות או קשיות של ההלכה, אין בהם כשלעצמם להביא לדיון נוסף, כי אם בתוספת לבחינת הבסיס הלכאורי הענייני של הטענה.

יחד עם זאת ראוי לציין, כי כדי לקבל הערכה קונקרטית לכל מקרה ומקרה, ראוי  להיוועץ עם עורך דין בעל ניסיון בתחום, ובעל ידע נרחב בתביעות מסוג זה.

 
נכתב ע"י - עו"ד מיכאל חוואי


[1] דנ"א 2485/95 אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ נ' מדינת ישראל, פס'  5 (פורסם בנבו, 4.7.1995) (להלן: "פרשת אפרופים").
[2] ס' 27(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.
[3] לדיון בסמכות זו ראו: מירון גרוס ויורם שחר, "לשאלת דרכי השיבוץ של מותבי בית ניתוחים כמותיים" משפטים כט (1999) 567.
[4] ס' 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.
[5] ראו, למשל, דנ"א 8045/06 מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון נ' מליבו ישראל בע"מ, פס' 7 (פורסם בנבו, 21.5.2007); דנ"א 1706/12 מדינת ישראל – משרד הבריאות נ' סעיד, פס' 7 (פורסם בנבו, 8.4.2012).
[6] דנ"א 4804/02 רביזדה נ' גולדמן, פס' 2 (פורסם בנבו, 19.8.2002) (להלן: "פרשת רביזדה").
[7] ראו, למשל, דנ"א 4066/12 פורקור בע"מ נ' מדינת ישראל אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין פקיד השומה חיפה, פס' 5 (פורסם בנבו, 24.6.2012).
[8] פרשת רביזדה, לעיל ה"ש 45.
[9] פרשת אפרופים, לעיל ה"ש 34.
[10] ראו, למשל, פרשת אפרופים, לעיל ה"ש 34; נד"פ 864/12 קצב נ' מדינת ישראל, פס' 5 (פורסם בנבו, 13.5.2012)
[11] ראו, למשל, דנ"א 2596/02 חברת הדרי החוף נ' מנהל מס שבח מקרקעין, פס' 6 (פורסם בנבו, 17.3.2004); דנ"א 2103/12 מלכיאלי נ' פקיד שומה אשקלון, פס' 9 (פורסם בנבו, 24.6.2012).
[12] ראו, למשל, דנ"פ 11414/05 רוזנשטיין נ' היועץ המשפטי לממשלה, פס' 14 (פורסם בנבו, 31.1.2006).
[13] השוו: דנג"ץ 11581/04 משרד החינוך נ' קרן החינוך למען בתי ספר תל"י, פס' 5 (פורסם בנבו, 4.5.2005) (השופטת ד' ביניש); דנ"א 3993/07 פקיד שומה ירושלים 3 נ' איקאפוד בע"מ, פס' 19 לפסק דינה של השופטת מ' נאור (פורסם בנבו, 14.7.2011) (השלכות תקציביות אינן כשלעצמן עילה לדיון נוסף), פס' ב לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין ופס' 11 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל (הפסד כלכלי לקופת המדינה יכול להיחשב ל"קשיותה" של הלכה).
[14] בש"א 6206/93 HER MAJESTY THE QUEEN IN RIGHT OF CANADA נ' ריינהולד ואח', תקדין עליון 93 (3) עמ' 1481 (1993); ד"נ 9/88 שמעון סטרוד ואח' נ' ברנדה נתן, תקדין עליון 88 (3) עמ' 311; בג"צ 514/85, 513/85 נזאל ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל באיזור יהודה ושומרון, תקדין עליון 85 (3), 41 (1985).
[15] פרשת ינאי, לעיל ה"ש 19; ד"נ 14/87 איגוד העיתונים היומיים בישראל נ' שר החינוך והתרבות ואח', פ"ד מא(4), 602 (1987).
[16] ד"נ 37/80 משה בן מאיר כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1) 371 (1980); פרשת ינאי הנ"ל.
[17] דנ"א 6523/93 סלומון וילי ואח' נ' פרטין אלכסנדר ואח' (פורסם בנבו, 31.12.1993).
[18] י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, (מהדורה שביעית), עמ' 871 (1995); כן ראה דנג"צ 4757/93 פריברג ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פ"ד מז 59, 359 (1993).
[19] ראה פרשת סלומון, לעיל ה"ש 56; וכן הנשיא בד"נ 16/87 מזל כרמלי נ' מדינת ישראל ואח' (פורסם בנבו, 12.2.1988).
[20] שם.
[21] ד"נ 3081/91 אחמד מזייר קוזלי נ' מדינת ישראל, מה (4) 441 (1991).
[22] סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.
[23] עמ' 445.

אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין במאמר זה כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.
 

כתובתנו:

מגדל קרדן, דרך מנחם בגין 154, תל אביב


טל: 03-6963502

במקרים דחופים: 054-2237766 


פקס: 03-6966151

 

דואר אלקטרוני:

viph120@gmail.com

לייבסיטי - בניית אתרים