טל: 03-6963502 פקס: 03-6966151
במקרים דחופים: 054-2237766


רח' מנחם בגין 48 (בית אמות ביטוח, קומה 12) תל אביב
אימייל: viph120@gmail.com

_____________

 

_____________


מלאו את פרטיכם
ונחזור אליכם בהקדם



_____________

 

_____________

 
שתף
FacebookTwitter

_____________

 

_____________

 
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


_____________

 
דף הבית >> אזרחי מסחרי >> סוגיות משפטיות >> הארכת מועד מטעמים מיוחדים
משרד עו"ד מיכאל חוואי
 
הארכת מועד מטעמים מיוחדים שירשמו

מבוא

סוגיית הארכת מועד הינה שדה משפטי ידוע ומוכר אשר חרוש בהלכות רבות. תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי[1], קובעת כי מועד או זמן שנקבעו בחיקוק, ניתן להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו. דרישת "טעמים מיוחדים שיירשמו" מצמצמת את שיקול דעת בית המשפט ושל הרשם, וזאת על מנת לא לפגוע בכוחם של מועדים, אשר נקבעו על ידי המחוקק או מתקין התקנות, ללא הצדק ראוי תוך פגיעה בתכליות של מועדים אלו[2].

הקפדה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי, בייחוד לאור העומס הכבד המוטל על מערכת המשפט, היא כורח המציאות, "שאחרת לא ניתן יהיה לנהל מערכת משפט שיפוט סדירה, יעילה ותקינה. סופן של חריגות כגון אלה, שבן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי הדין, ולעיתים – אף להסב נזק לציבור הרחב"[3].

יחד עם זאת, יש להדגיש כי הגישה העקרונית המנחה הינה "שהפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן"[4]. "בנסיבות המתאימות, ראוי לסטות מכללי הפרוצדורה, ולאפשר הארכת מועד בכפוף לטעמים מיוחדים שירשמו.

דרישת "הטעמים המיוחדים" בגדרי תקנה 528[5] היא אתר של איזון בין שיקולים שונים המתחרים על הבכורה בקבלה או דחייתה של הבקשה, אך "טעם מיוחד" כמוהו כשקית – היא אינה עומדת עד שלא יוכנס לתוכה משהו. מהו אותו "משהו"? על כך נעסוק במאמרנו זה.


מאמר זה הינו תמצות המאמר המלא המופיע בספר "סוגיות במשפט האזרחי", למידע נוסף ולצפייה ברשימת המקורות המלאה אודות נושא זה, ניתן לרכוש את המאמר הדיגיטלי במלואו, לרכישה לחץ כאן.

המסגרת הנורמטיבית

סמכותו של בית המשפט להאריך מועדים מעוגנת בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי[6], לפיה נדרש "טעם מיוחד" להארכת המועד. להלן התקנה:
"מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".
ניתן לראות כי המחוקק השתמש באפשרות להאריך מועדים "מטעמים מיוחדים שירשמו" עוד במספר מקומות כטעם להארכת מועד, כך לדוגמה בתקנה 109 (ב) לתקנות ההוצאה לפועל[7], כמו"כ, המחוקק  נתן סמכות לרשם הוצאה לפועל להאריך מועדים "מטעמים מיוחדים שירשמו"  בתקנה 128(א) לתקנות ההוצאה לפועל[8] הקובעת כי בית המשפט רשאי להאריך מועד להגשת בקשות בשל "טעם מיוחד" שיוסבר לבית הדין.
 

השיקולים המכריעים כ"טעמים מיוחדים"

השאלה א"כ, מהו אותו "טעם מיוחד" שקיומו דרוש לצורך הארכת מועד שנקבע בחיקוק? לעניין זה, קשה למצוא שיטתיות, כך מחלה של חייב הוכרה כטעם מיוחד או אבל בשל מוות של קרוב משפחה לעומת זאת נסיבות אישיות אחרות נדחו כמצדיקות טעם מיוחד לארכה.

בע"א משה ידידיה נ' סול קסט[9], נקבע כי טעם מיוחד מעיד על נסיבות שהיו מחוץ לשליטתו של מגיש בקשת ההתנגדות (כגון מחלה או מוות). גם טעות במניין הימים עלולה להביא לאישור בקשת הארכה כך לדוגמא בעניין פלס[10] וקיימות עוד דוגמאות רבות המראות על נכונות בתי המשפט לאשר ארוכות לבעלי דין.

כאמור, טעמים מיוחדים ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו, ובין היתר יישקלו השיקולים הבאים, שאינם בגדר רשימה סגורה, אשר נמנו בפסק דינה של כב' השופטת בייניש בבש"א נפתלי נשר נ' שלומי גפן[11]:
א.     משך הזמן של האיחור.
ב.      הגשת הבקשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך.
ג.       מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור.
ד.      מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור.
ה.     סיכויי המבקש להצליח בהליך.
 
יודגש כי אין המדובר ברשימת שיקולים ממצה. שאלת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד תיבחן תמיד על-פי מכלול נסיבות העניין[12], עוד יודגש כי הנטל להוכיח קיומו של "טעם מיוחד" מונח על כתפיו של מבקש האורכה[13].  להלן נקיים דיון בכל שיקול ושיקול.


 

להלן המקרים שהוכרו כ"טעם מיוחד" ושלא הוכרו

נסיבות חיצוניות שאינן בשליטה כשיקול ל"טעם מיוחד": ככלל נקבע, כי טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד הינו קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין, מקום בו הנסיבות שהובילו לאיחור בהגשת הערעור לא היו בשליטתו של בעל הדין, נטו בתי המשפט להיעתר לבקשה להארכת מועד[14], ואילו מקום בו טעמי האיחור נעוצים בבעלי הדין עצמם או בבאי כוחם, לא יהיה בדרך כלל צידוק להארכת המועד שהוחמץ, טעמים אלו לא הוכרו כטעמים המצדיקים הארכת מועד[15].

מחלה כשיקול ל"טעם מיוחד": מחלה של בעל דין עשויה להוות טעם מיוחד, אם המחלה מנעה ממנו לתת דעתו לענייניו המשפטיים, ובלבד שהבקשה להארכת מועד לא הוגשה באיחור, כאשר ככל שמשך האיחור הינו גבוה יותר, יגבר משקל השיקולים התומכים בדחיית הבקשה להארכת מועד[16]. גם מחלתו של עורך-דין מהווה טעם מיוחד[17]  בע"א משה ידידיה נ' סול קסט[18], נקבע כי טעם מיוחד מעיד על נסיבות שהיו מחוץ לשליטתו של מגיש בקשת ההתנגדות כגון מחלה או מוות.

בית הדין הארצי לעבודה בבש"א שלמה וינר נגד אורן ותומר טרכטמן[19], קבע כי כדי להכיר במחלה כ"טעם מיוחד" נדרשת הוכחתם של שני מרכיבים מצטברים: האחד – עובדת קיומה של המחלה והשני- השפעת המחלה על תפקוד בעל הדין ועל יכולתו לפנות לבית משפט במועד, דבר אשר לא הוכח במקרה דנן ולפיכך נדחתה הבקשה.

אבל של בעל הדין כשיקול ל"טעם מיוחד": תקופת אבל של בעל-הדין בשל מותו של קרוב משפחה מהווה טעם מיוחד[20].

טעות במניין הימים כשיקול ל"טעם מיוחד": טעות במניין הימים עלולה להביא לאישור בקשת הארכה, כך לדוגמא בעניין פלס[21] . אך מנגד נפסק בבר"ע  מדינת ישראל נ' פלורנס[22], כי טעות במניין אינה בבחינת טעות העולה כדי טעם מיוחד להארכת מועד בהליכים אזרחיים[23].

ניהול מו"מ כשיקול ל"טעם מיוחד": משא ומתן, המתנהל בין הצדדים בתוך המועד הקבוע להגשת ערעור, אינו מהווה נימוק המצדיק הארכת מועד. אולם לכלל הזה קיים חריג, והוא כאשר עמדת בעל דין הושפעה מעמדתו של הצד שכנגד, כגון ממצג שיצר הצד שכנגד או מהסכם שעמד להיות מושג עם הצד שכנגד- ואלה השפיעו על בעל הדין וגרמו לו לאחר את המועד[24].

טעות שבדין כשיקול ל"טעם מיוחד": סוגיית הטעות בדין כטעם מיוחד עוררה דיונים שונים ולא הייתה נקייה מספקות. תחילה נקבע שהלכה היא בדיני הארכת מועדים שטעות של בעל-דין הנוגעת לעניין שבחוק אינה מהווה צידוק להארכת המועד, ואחת היא אם מדובר בטעות עובדתית הנוגעת לתוכנו של החוק, כגון – מניין הימים הקבוע לעשיית פעולה[25], או בטעות משפטית הנובעת מאי-ידיעת החוק עצמו[26].

הודעה לבעל הדין האחר כשיקול ל"טעם מיוחד": כך למשל בבש"א עזבון המנוח סמואל נ' אוריאלי[27] הוכר כחריג  מקרה בו בעל הדין נתן הודעה לבעל הדין האחר ביחס לכוונתו להגיש עתירה לדיון נוסף, מאחר וההודעה שללה את ציפייתו של בעל הדין האחר.

ידיעת בעל הדין האחר כשיקול ל"טעם מיוחד": כך למשל בע"א פלורו נגד ננס[28], נתקבלה בקשת הארכה מועד הגשת ערעור, מקום בו בעל הדין האחר ידע כי הערעור אמור להיות מוגש, לא נפגעה ציפיות בעל הדין האחר בנוגע לסופיות ההליכים.

טעות דומה של בעל הדין האחר כשיקול ל"טעם מיוחד": בבש"פ חורי נ' מדינת ישראל[29], הוכר כחריג מקרה בו בעל הדין האחר טעה אף הוא בדין וחשב כמו המבקש, מאחר וטעותו שללה את ציפייתו של בעל הדין האחר.

קיומו של הליך תלוי ועומד כשיקול ל"טעם מיוחד": קיומו של הליך תלוי ועומד הוכר כטעם מיוחד[30]. זהו גם הדין אם ניתנה למשיב בערעור הודעה על הכוונה להגיש ערעור, שכן יש בהודעה כזו כדי לשלול התגבשותה של "מעין חסינות" מפני המשך ההליכים[31].

טעות של עורך דין או בעל הדין כשיקול ל"טעם מיוחד": "טעות של עורך דין או בעל דין שגרמה לאיחור, ואפילו רשלנותם, אינן מונעות לחלוטין הארכת מועד, ובלבד שבעל דין אינו מסתפק בבקשה סתמית אלא מבאר בתצהירו כיצד קרתה התקלה"[32]. לעומת זאת טעות משרדית, תקלה בהשגת המסמכים הנחוצים לצורך הכנת הערעור או עומס בעבודת עורך-הדין אינם מהווים טעם מיוחד[33].

חוסר ייצוג בעל הדין כשיקול ל"טעם מיוחד": העובדה שבעל דין אינו מיוצג, כשהיא לעצמה, אינה מהווה טעם מיוחד[34], אך כאשר מדובר בבעל-דין שפנה ללשכה לסיוע משפטי לקבלת ייצוג ושם הדברים השתהו, הכיר בית משפט בעיכוב בהסדרת ייצוג מטעם לשכת הסיוע המשפטי כעשוי להקים - מקום בו בעל דין מעוניין בייצוג משפטי וזכאי לייצוג כזה - טעם מיוחד להארכת מועד[35].

חילופי ייצוג כשיקול ל"טעם מיוחד": חילופי ייצוג אינם מהווים טעם מיוחד להארכת מועד[36].

עומס עבודה כשיקול ל"טעם מיוחד": הוכרה בפסיקה כתקלה שאפשר להיערך לה מבעוד מועד, ואינה טעם מיוחד להארכת מועד[37].

קשיי הבנה כשיקול ל"טעם מיוחד": הוכרה בפסיקה כתקלה שאפשר להיערך לה מבעוד מועד[38]. וכן נסיבות אישיות אחרות אינן עולות כדי טעם מיוחד, לרבות היות בעל-הדין נעדר השכלה[39], חשוף לקשיי הבנה[40].

טעות שאין לה הנמקה כשיקול ל"טעם מיוחד": טעות שאין לה הנמקה במובן זה שסדרי עבודה שיגרתיים אמורים לגלותה[41].

שביתת פרקליטים כשיקול ל"טעם מיוחד": במספר החלטות התוו הרשמים של בית משפט את הדרך בה יש לצעוד בכל הנוגע לבקשות שהוגשו על ידי המדינה להארכת מועד להגשת הליכים נוכח שביתת הפרקליטים[42]. נקודת המוצא הינה כי שביתת פרקליטי המדינה כשלעצמה אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד באופן גורף.

 

סיכום

טעם מיוחד הוא עדיין מעיל הקסמים המייחד את הטעמים המבססים הארכת מועד, אך קשה להצביע על שיטתיות כוללת בהגדרתו. הקו המיישר את הפסיקה הוא, כי "טעם מיוחד" מתקיים מקום בו הנסיבות בעטיין חל האיחור לא היו בשליטת בעל הדין, והיה בהן כדי למנוע, הלכה למעשה, מבעל הדין לנקוט צעדים משפטיים[43].

על מנת להאריך המועד, אין להסתפק בנימוק או בתירוץ סתם. על מנת שנימוקי המבקש יהווה "טעם מיוחד", צריכים הם להיות בעלי משקל וחשיבות מיוחדים[44]. וככל שפרק הזמן המתבקש ארוך יותר כך ידרשו נימוקים בעלי משקל רב יותר[45]. יחד עם זאת, לבחינת כל מקרה ומקרה לגופו לשם קבלת חוות דעת מקדימה, מומלץ להתייעץ עם עורך דין הבקיא בתחום.

 
נכתב ע"י - עו"ד מיכאל חוואי
 
 


[1] תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
[2] ראו: יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי 805 (מהדורה חמישית, 1988) (להלן: "זוסמן").
[3] אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 768 (2009).
[4] ע"א 189/66 ששון נ' קדמה בע"מ, פ"ד כ(3) 477, 479 (1966)
[5] תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
[6] תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
[7] תקנה 109 (ב) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979.
[8] תקנה 128 (א) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979.
[9] ע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט , נה (2) 904 (2001) (להלן:"פרשת קסט").
[10] בש"א (ראשל"צ) 1277/04 פלס קונסטרוקציות ומבנים מתועשים בע"מ נ' סי.סי.טי. ישראל בע"מ (2004).
[11] בבש"א 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן, תק-על 2006(3) 3082 (2006).
[12] בש"א 954/11 הוליס תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל- רשות המיסים (פורסם בנבו, 2011).
[13] בש"א 3294/09 צפריר בריסק, בפש''ר נ' עו"ד קובי בן איון (פורסם בנבו, 2011).
[14] רע"א 10436/07 ציון נ' בנק הפועלים בע"מ, פס' 10 (פורסם בנבו, 2008), יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 890 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995).
[15] רע"א 10436/07 הראל נ' בנק הפועלים (פורסם בנבו, 2008). בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון נ' מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209 (1996). ב"ש 1038/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ' עומר גלבוע - חברה לבנין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק), פ"ד מ(1) 57 (1986). ראה עוד: ספרו של כבוד השופט אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה שמינית, ע"מ 619.
[16] רע"א 4831/06 לוי נ' רזין ובניו בע"מ (פורסם בנבו, 2006).
[17] בש"א 6919/98 עיזבון המנוח משה אבטיחי ז"ל נ' רוזנבלום (פורסם בנבו, 1999).
[18] ע"א 6842/00 משה ידידיה נ' סול קסט , נה (2) 904 (2001).
[19] בבש"א 503/09 שלמה וינר נגד אורן ותומר טרכטמן (פורסם בנבו, 2009).
[20] ע"א 232/60 עבורך בע"מ נ' וורמן, פ"ד יד 1538 (1960).
[21] בש"א (ראשל"צ) 1277/04 פלס קונסטרוקציות ומבנים מתועשים בע"מ נ' סי.סי.טי. ישראל בע"מ (2004).
[22] בר"ע 45/76 מדינת ישראל נ' פלורנס, פ"ד ל(2) 617 (1976). כך הסיק בימ"ש מפסה"ד הנ"ל, בב"ש 6708/00 אהרון נ' אהרון, פ"ד נד (4) 702 (2000).
[23] וכן נפסק בבש"א 3112/99 קהתי נ' יורשי המנוח אחמד זוהיר (פורסם בנבו, 1999).
[24] ראה עו"ד משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי, הלכה ומעשה, ע"מ 1031.
[25] ב"ש 587/86 בשארה נ' אבו עטה, פ"ד מ(4) 9 (1986).
[26] בר"ע 45/76 מדינת ישראל נ' פלורנס, פ"ד ל(2) 617 (1976).
[27] בש"א 2108/99 עזבון המנוח סמואל נ' אוריאלי (פורסם בנבו, 2000).
[28] ע"א 3763/95 פלורו נגד ננס, תקדין עליון 95(2) 603 (1995).
[29] בש"פ 6292/00 חורי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם).
[30] י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7, ש' לוין עורך, 1995) בעמ' 892.
[31] בש"א 2108/99 עיזבון המנוח סמואל נ' אוריאלי (פורסם בנבו, 2000).
[32] ע"א 8547/96 א. אלימלך נ' מנהל מס שבח מקרקעין (פורסם בנבו, 1999).
[33] המ' 513/77 יעקב בוסקילה, קטין על-ידי הוריו נ' משרד החינוך והתרבות, פ"ד לא(3) 447. בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות דלק בישראל, פ"ד מח(4) 872. י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7, ש' לוין עורך, 1995) בעמ' 893.
[34] בש"א 7716/97 וינשטיין נ' ברוך ליברמן-עו"ד (פורסם בנבו, 1998). ב"ש 488/82 בנישו נ' בנישו, פ"ד לו(4) 727 (1982).
[35] ראו לדוגמה: בש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון, פ"ד נד(4) 702, 706 (2000), (להלן: עניין אהרון); בש"א 5591/04 רונן נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 2004); בש"א 6215/06 פורסאן נ' עאבד, פסקה 3 (פורסם בנבו, 2006); בש"א 7896/06 וינבך (אקרמן) נ' האוניברסיטה העברית בירושלים (פורסם בנבו, 2006); בש"א 7529/06 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 2006); בש"א 792/07 עופר נ' וינברג (פורסם בנבו, 2007).
[36] ראו לדוגמא בש"א 11208/04 מכוניות מוניטין בע"מ נ' עפר בראון עו"ד, דינים עליון, כרך ע, 976, (2005). וכן בש"א 881/06 פנחס כץ ואח' נ' ציפורה גוטליב ואח', תק-על 2006(3) 82 (2006).
[37] פרשת קסט,. ראה עוד: בש"א 3391/09 עיריית צפת נ' הסוכנות היהודית לא"י (פורסם בנבו, 2009). המ' 513/77 יעקב בוסקילה, קטין על-ידי הוריו נ' משרד החינוך והתרבות, פ"ד לא(3) 447 (1977). בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות דלק בישראל, פ"ד מח(4) 872 (1994). י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7, ש' לוין עורך, 1995) בעמ' 893.
[38] פרשת קסט.
[39] בש"א 445/99 אורגד נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 1999).
[40] בש"א 3563/98 עובדיה נ' עזבון המנוח יעקב עובדיה (פורסם בנבו, 1998).
[41] פרשת קסט.
[42] ראו, בין היתר, בש"א 8435/10 ועדת הזכאות לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות נ' חגור תעשיות ש.ח. 1990 בע"מ (פורסם בנבו, 2011); בש"פ 63/11 מדינת ישראל נ' מקוה ישראל – כל ישראל חברים (פורסם בנבו, 2011); בש"א 153/11 מדינת ישראל נ' פז (פורסם בנבו, 2011) כמו כן ראו את החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 52987-12-10 מדינת ישראל נ' הנגבי(כבוד הנשיאה מ' ארד)  (פורסם בנבו, 2011).
[43] י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) בעמ' 890; בש"א 480/86 אטלנטיק חברה לדיג וספנות בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מ (3) 159 (1986); בש"א 1038/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ' עומר גלבוע - חברה לבנין ועבודות עפר, פ"ד מ (1) 57 (1986); בש"א 8835/01 סיגרל נ' משרד הרווחה, תק-על 2001 (4) 790 (2001).
[44] המ' 434/64 אריק ת' לגבר נ' רוגוזין אינדסטריט לימטד ואח', פ"ד יט (2) 200 (1965), בש"א 83/86 סוקול נ' יצחק, פ"ד מ (1) 577 (1986).
[45] בש"א (רח') 2929/07 יחיא משולם הראל נ' מיקי קופות ממוחשבות בע"מ (2008).

אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין בתשובות אלו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.
 

כתובתנו:

מגדל קרדן, דרך מנחם בגין 48
בית אמות ביטוח, קומה 12, תל אביב


טל: 03-6963502

במקרים דחופים: 054-2237766 


פקס: 03-6966151

 

דואר אלקטרוני:

viph120@gmail.com

לייבסיטי - בניית אתרים