טל: 03-6963502 פקס: 03-6966151
במקרים דחופים: 054-2237766

 


רח' מנחם בגין 48 (בית אמות ביטוח, קומה 12) תל אביב
אימייל: viph120@gmail.com

_____________

 

_____________


מלאו את פרטיכם
ונחזור אליכם בהקדם



_____________

 

_____________

 
שתף
FacebookTwitter

_____________

 

_____________

 
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


_____________

 
דף הבית >> כללי >> אפליה סמויה >> האפליה הסמויה כלפי מזרחיים במועדונים

משרד עו"ד - מיכאל חוואי

 
 

תופעת האפליה הסמויה כלפי מזרחיים במועדונים

מבוא

לצערנו נגע האפליה לא פסח על המועדונים, אלו שכביכול מייצגים את הדור הצעיר והנאור. כידוע, הסלקציה במועדונים שמטרתה לסנן אנשים בעלי אלמנטים שליליים, כגון מסוממים, שיכורים, סוחרי סמים, משמשת ככלי שרת (בצורה מוסווית) להפלות בין בני עדות מסוימות, בכך שהיא מתעטפת תחת כל מיני אצטלות של "מוזמנים בלבד" או "מועדון לקבועים" וכהנה עוד שלל סיסמאות ותירוצים אשר לא יביישו סנגור משפטי.

 לקראת סוף שנות ה-90 הבינה המדינה את הבעייתיות שבנושא זה, כמו כן את הבעייתיות שקיימת בנושאים אחרים, ולאור זאת הכנסת חוקקה בשנת 2000 את חוק  "איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים"[1], בניסיון למגר את התופעה הפסולה.

לכאורה נראה כי אחרי חקיקה זו "בא לציון גואל", דברי החוק בהירים כשמש "אין להפלות כלל", אך דא עקא, כל מועדון הביא פרשנויות משלו לחקיקה זו, לדוגמא היו מועדונים שטענו כי כאשר המסיבה למוזמנים מראש, החוק לא חל. במאמר זה נציג את ההתייחסות המחמירה של בתי המשפט כלפי מועדונים המבצעים סלקציה בצורה מוסווית של סיסמאות כמו "מוזמנים מראש" וכדו'.
בעניין אפליה כלפי נשים בעבודה, ראו מאמרנו: האפליה הסמויה כלפי נשים בעבודה 

 

המסגרת הנורמטיבית

כאמור, בניסיון למגר את תופעת האפליה, חוקקה הכנסת בשנת 2000 את חוק  "איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים"[2], להלן החוק[3]:
"מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי, הורות או מוגבלות"
"לעניין חוק זה, אחת היא אם העיסוק נעשה למטרת רווח או שלא למטרת רווח ואם נגבה או לא נגבה תשלום תמורת הספקת המוצר או השירות הציבורי, הפעלת המקום הציבורי, מתן הכניסה למקום הציבורי או מתן השירות במקום הציבורי".
לכאורה נראה כי אחרי חקיקה זו "בא לציון גואל", דברי החוק בהירים כשמש "אין להפלות כלל", אך דא עקא, כל מועדון הביא פרשנויות משלו לחקיקה זו, לדוגמא היו מועדונים שטענו כי כאשר המסיבה למוזמנים מראש, החוק לא חל, טענה שנשמעת הגיונית אך נועדה להסוות את המטרה העיקרית שאינם רוצים אנשים מבני עדות מסוימות, ולכן היה ניתן לראות כי רגע אחרי שנאמרת טענה זו ע"י הסלקטור מוכנסים לאלתר מספר גברים ללא תעודות מזהות וללא בקשת שמם (לצורך בדיקה האם הם מוזמנים!?).

אם כן, לכאורה החקיקה לא הגשימה את מטרתה, לאור העובדה המצערת כי מועדונים רבים ברחבי ישראל נהגו ועדיין נוהגים בשיטה זו, כאשר נהגו בהסוואת האפליה במעטה של "מדיניות מועדון" או "רשימת מוזמנים" או "מסיבה פרטית" או "עדיפות ללקוחות קבועים", כל זאת ועוד, הביא למצב כי החוק מיותר, וכי אינו מגשים את ייעודו, לאור זאת מצא ביהמ"ש לנכון כי יש צורך להתערב ולתת פרשנות לעיתים מרחיבה לחוק כדי להגשים את מטרת המחוקק.

להלן נביא מספר פסיקות הקובעות קריטריונים נוקשים נגד אותם בעלי מועדונים אשר מנסים להתחכם בשלל תירוצים כאשר מטרתם אחת – "אפליה סמויה".

פס"ד חזז נ' לילה טוב הפקות בע"מ[4], התובעים: מזרחים - התובעים לא הוכנסו למועדון עקב חזונם ומראם החיצוני. להלן ציטוטים מדברי כבוד השופט רפי ארניה:
 "התרשמתי כי עדותו של התובע ניתנה מדם ליבו, מתוך כאב אמיתי ועלבון צורב אשר באו מנבכי נפשו ועמקי נשמתו. פירוט השיחה בינו לבין הגב' שיאון ("מה אתה לא מבין? ככה בא לי. הם כן ואתם לא"), וחזותם של התובעים אינם מותירים מקום לכל ספק: התובעים לא הוכנסו לפאב עקב חזותם ומראם החיצוני".
"נראה כי מתוך מודעות להוראות החוק, מקומות בילוי החליטו לאמץ מדיניות של "אפליה סמויה", היינו, הסוואת האפליה במעטה של "מדיניות מועדון" או "רשימת מוזמנים" או "מסיבה פרטית" או "עדיפות ללקוחות קבועים", ועוד כהנה וכהנה אמתלות למניעת כניסתם של בליינים אשר כניסתם אינה חביבה על בעלי ומנהלי מקום הבילוי, מסיבות בלתי רלוונטיות ובלתי ענייניות. בית המשפט לא יכשיר תופעה מעין זו. נתבע שטוען טענה כזו, עליו הנטל הראייתי להוכיחה. דהיינו, עליו להראות כי אכן קיימת רשימת מוזמנים לאותו ערב, או שקיים מועדון חברים, או שהמסיבה הינה פרטית, וכי נקבע מראש כי מדובר בערב סגור לאנשים מסוג זה, וכי בפועל הוכנסו רק אנשים מהקבוצה הרלוונטית".
סכום הפיצויים שנפסק: 7500 ש"ח לכל תובע + 150 ש"ח אגרת בהמ"ש + 1000 ש"ח להוצאות בהמ"ש של התובעים.

פס"ד ארז מור נ' אייזן בר[5], התובעים: מזרחי- אפליה שרירותית ובעיקר ע"פ מראה חיצוני. להלן ציטוטים מדברי כבוד השופט טננבוים אברהם:
"ונעיר שכיום לאחר החוק, אין האפליה גלויה וחד-משמעית.  לעיתים מבקשת הסלקטורית לראות ת.ז. לצורך גיל ומייד אחר כך טוענת כי המבקש להיכנס הוא צעיר מדי, לעיתים נטען כי יש להזמין מקומות מראש, לעיתים נמסר כי מדובר במסיבה סגורה, לעיתים סתם נטען כי אין מקום והמבקש ממתין ועיניו כלות ורואות כיצד ברי מזל אחרים נכנסים לפניו, ועוד תירוצים רבים אחרים כיד הדמיון הטובה על הסלקטורית ושולחיה.  נעיר רק שהבעיה היא בעיקר כלפי גברים שכן נשים נכנסות ביתר קלות וסינונן שולי יחסית".
"אלא שאפלייה זו פוגעת קשות ורבות ברבים שלא נולדו עם צבע העור המתאים, ולא חוננו במראה הנכון.  אדם איננו בוחר לו את הוריו, את גובהו, את צבעו, את מראה פניו, ועוד גורמים אחרים מעין אלו. עצם הסינון והסלקציה עוררו בעיות קשות. במיוחד כאשר צעירים גילו שהסיבה היחידה לכניסתם/אי כניסתם קשורה למראם החיצוני.  במיוחד התחזקו טענות כנגד שיטה זו לאור העובדה שצעירים בעלי מראה מזרחי נדחו הרבה יותר מאשר צעירים בעלי מראה מערבי-אשכנזי".
סכום הפיצויים שנפסק: 17,800 ש"ח בתאריך זה סכום הפיצוי המרבי הניתן בבתי המשפט לתביעות קטנות היה 17,800 ש"ח ואילו כעת הסכום עומד על 30,100 ש"ח.

פס"ד ירימי אבישי נ' ב.ת.א 5 החזקות בע"מ[6], התובעים: מזרחים. להלן ציטוטים מדברי כבוד השופט חגי ברנר:
"במקרה הנוכחי, הוכיח התובע כי הוא ממוצא מזרחי, כי כניסתו למועדון, כמו גם כניסתו של חברו עזרא לדני, נמנעה בידי המארחת וכי לא נמנעה כניסתם של מבקרים אחרים שאינם ממוצא מזרחי. בכך הרים את נטל הראיה המוטל עליו, ומכאן ואילך עבר נטל הראיה לסתור את טענת ההפליה האסורה אל שכמם של הנתבעים, מכוחה של חזקת ההפליה".
"בנוסף, עוגמת נפש מעצם טבעה היא ענין שקשה לכימוי ומדידה, והמחוקק ביקש להקל על מי שסבל מהפליה אסורה, באופן שיוכל לקבל פיצוי משמעותי בגין העוולה שבוצעה כלפיו, מבלי שיידרש להוכיח שנגרם לו נזק בפועל".
סכום הפיצויים שנפסק: הנתבעים ישלמו לתובע פיצויים בסך 30,000 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 2,370 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.

פס"ד טוקוב אריאל נ' אולטיים עסקים[7]התובעים: מוצא קווקזי. להלן ציטוטים מדברי כבוד השופטת נועה גרוסמן:
"אשר למערכת היחסים, בין התובע לבין הנתבעת, אני מקבלת את עמדתו של התובע, כי כניסתו למועדון לא אושרה, מסיבות סובייקטיביות  הנעוצות בנתבעת או, במילים פחות נקיות, בוצעה סלקציה בכניסה למועדון, וכניסתו של התובע וחבריו לא אושרה".
"אינני מקבלת את עמדתה של הנתבעת, כי מדובר בסלקציה לגיטימית, אשר נועדה לבודד אלמנטים שליליים, מסוממים, שיכורים ומתפרעים. התובע בעל חזות נורמטיבית, סטודנט למשפטים, אינו נראה כמי שנמנה על אחת משלושת קטגוריות הללו. אין מנוס מהמסקנה, כי התובע הופלה בכניסה למועדון, ללא סיבה סבירה.
 סכום הפיצויים שנפסק: נתבעת 2 חויבה לשלם לתובע סך כולל של 15,000 ש"ח.

פס"ד מזרחי יצחק נ' קיבוץ רמות מנשה[8], התובעים: מזרחים. להלן ציטוטים מדברי כבוד השופט כ' גידעון:
"משהוכח כי הותרה כניסתם של אנשים בעלי עור בהיר למועדון ללא כל דרישה ו/או תנאים מוקדמים, בעוד שנמנעה כניסתם של התובע וחברו שהינם שחומי עור ללא כל סיבה מוצדקת, אז יש להחיל את החזקה הקבועה בחוק ולהעביר את נטל ההוכחה על שכם הנתבעים להוכיח שלא היה בהתנהגותם משום מעשה הפליה. הדבר נכון במיוחד לאור העובדה שהגנת הנתבעים שהתבססה על קיום נוהלי כניסה מיוחדים למועדון, לא הוכחה. הנתבעים לא הצליחו להרים נטל זה. נהפוך הוא, התברר כי הנימוק שעליו נשענה הגנתם – אי הכללת שמו של התובע ברשימת המוזמנים לאותו ערב – היה חסר כל בסיס".
 סכום הפיצויים שנפסק: הנתבעים ישלמו, ביחד ולחוד, לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

קיבוץ רמות מנשה שהופתע מפסה"ד, החליט לערער על פס"ד הנ"ל במחוזי, אך הפתעתו גדלה משנדחה ערעורו על הסף, תוך קביעת  תשלום למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בנוסף לאלה שנפסקו בבית משפט קמא, בסך של 15,000 ש"ח בצירוף מע"מ.
להלן הערעור קיבוץ רמות מנשה נ' מזרחי יצחק[9], להלן ציטוטים מפי כבוד השופטים ס' נשיאה ש' וסרקרוג, י' כהן ור' שפירא:
"בסיס החובה האמורה, הוכיח התובע כי כניסת שחומי העור מותנית בתנאי היכרות או קרבה ל"בודקים" – תנאים פסולים - וכי הוא נמנה על קבוצת "כהי העור".
"צבע עורו" של אדם, אינו יכול להיחשב בשום מקרה נתון מתחייב לגבי כניסתו של אדם למועדון לצורך בילוי, ועוד יש לומר בלשון חדה וברורה, אין הוא יכול לשמש אף לא ראשית ראייה, לגבי אופן התנהלותו של אדם בתוך מועדון הריקודים. הפליה כדוגמת זו פוגעת אנושות בכבוד האדם. אין לאדם שליטה על מינו ולא על צבע עורו או על שלמות גופו. יכול אדם שיעשה בחייו כל שביכולתו כדי לרכוש חוכמה ודעת, להיות אדם טוב ומיטיב, נוח לבריות ויישר דעת, ולמרות האמור ידחה רק בשל אותו מאפיין שאין לו עליו שליטה, מאפיין גנטי או אחר".
עיקר החידוש שבס"ד זה הוא נעוץ בכך, כי היה מדובר במסיבה ארעית שאורגנה בקיבוץ רמות מנשה, אשר נועדה בעיקרה לאנשים מסוימים ולכל דכפין, אלא שמר מזרחי לא היה כלול בכל דכפין, ולראיה כי הצדק עימו הביא מר מזרחי את חבריו ליתן עדות כי הם לא הוזמנו ובכל זאת נכנסו, בו בזמן שמר מזרחי נשאר עומד לבדו בחוץ.

 ולסיום, פסק דין חשוב ומרכזי שניתן בבית משפט השלום בתל אביב בו יש מספר קביעות בעלות ערך מוסף בנושא חוק איסור אפליה במקומות ציבוריים,  פס"ד צדוק ערן נ' חברת שבח שלוש בעמ ואח'[10] , התובעים: שוב כרגיל מזרחים. להלן ציטוטים מדברי כבוד השופט שלמה פרידלנדר:
"חיזוק המסר הנורמטיבי והשרשתו הציבורית מצדיקים פיצויים מוגברים גם בהקשרים של עוולות שאינן בגדר התנהגויות בוטות וזדוניות – אלא בגדר התנהגויות שכיחות; שאדם וחברה אינם מודעים למלוא חומרתן, ועל-כן דשים אותן בעקבם. קשה להיגמל מהרגלים רעים; ומכאן נחיצותם ההרתעתית של הפיצויים המוגברים בהקשרים כאלה".
"יש מקום לפיצויים מוגברים גם בהקשרים של 'מכת-מדינה'; שהרי כחומרת הנזק הציבורי המצרפי – חומרת האמצעים שיש להפעיל למיגורו".
סכום הפיצויים שנפסק: על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לשני התובעים יחדיו, באמצעות בא-כוחם התובע 2, סך 60,000 ש"ח; שבו יחלקו בחלקים שווים, או בכל יחס אחר שהוסכם או שיוסכם ביניהם. על סכום זה ייתוספו שכ"ט עו"ד בשיעור 15% בצירוף מע"מ, וכן הוצאות המשפט.

סיכום
עולה מהאמור כי בתי המשפט נוהגים בחומרה כלפי מועדונים המבצעים סלקציה ופוסקים סכומי פיצויים לא מבוטלים, זאת על מנת לקיים את תכלית החוק, להרתיע בעלי מועדונים הנוקטים סלקציה וכמובן להוקיע את התופעה מהשורש.
אם כן, כל תירוציהם של בעלי המועדונים לא יעברו את הסף המשפטי הנדרש לקביעה כי לא הייתה אפליה כאשר המועדון לא יוכיח כי אכן "המסיבה פרטית" או שקיים "מועדון חברים".

עוד עולה, כי משהוכיח התובע כי קיים חשש לאפליה פסולה, נטל הראיה עובר לנתבע, להוכיח מעל ספק סביר כי לא נתקיימה אפליה פסולה, ומשלא הוכיח זאת ניתן יהיה לתובעו.

ניתן לעשות סלקציה במועדון כאשר מטרתה היא אחת, לסנן אנשים בעלי אלמנטים שליליים, כגון מסוממים, שיכורים, סוחרי סמים וכו' שהמכנה המשותף שביניהם הוא עבריינים וכאלה שיש חשש כי יגרמו נזק לאנשים הנורמטיביים, אך רק לאלו קובע ביהמ"ש כי מותר לא להכניסם ואין להכניס בשום פנים ואופן לקטגוריה זו אנשים שמראם החיצוני אינו לטעם המקום.
 
נכתב ע"י - עו"ד מיכאל חוואי
 


[1] חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 (להלן:"החוק").
[2] חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס"א-2000 (להלן:"החוק").
[3] ס' 3 (א)ו-(ב) לחוק, שם.
[4] ת"ק (רח') 1236/08 חזז תמיר נ' לילה טוב הפקות בע"מ (פורסם בנבו, 21.07.08).
[5] ת"ק (י-ם) 5059/07 מור ארז נ' "בר אייזן" חברה פרטית (פורסם בנבו, 07.05.08).
[6] ת"א (ת"א) 22225/07 ירימי אבישי נ' ב.ת.א 5 החזקות בע"מ (פורסם בנבו, 27.02.08).
[7] ת"א (ת"א) 47045/05 טוקוב אריאל נ' אולטים עסקים בע"מ (פורסם בנבו, 11.07.06).
[8] ת"א (חי') 12482/04 מזרחי יצחק נ' קיבוץ רמות מנשה (פורסם בנבו, 04.07.06).
[9] ע"א (חי') 3724/06 קיבוץ רמות מנשה נ' יצחק מזרחי (פורסם בנבו, 07.01.08).
[10] תא"מ (ת"א) 43168/05 צדוק ערן נ' חברת שבח שלוש בע"מ (פורסם בנבו, 26.09.09).

אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין במאמר זה כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.
 

כתובתנו:

מגדל קרדן, דרך מנחם בגין 48
בית אמות ביטוח, קומה 12, תל אביב


טל: 03-6963502

במקרים דחופים: 054-2237766 


פקס: 03-6966151

 

דואר אלקטרוני:

viph120@gmail.com

לייבסיטי - בניית אתרים