טל: 03-6963502 פקס: 03-6966151
במקרים דחופים: 054-2237766


רח' מנחם בגין 48 (בית אמות ביטוח, קומה 12) תל אביב
אימייל: viph120@gmail.com

_____________

 

_____________


מלאו את פרטיכם
ונחזור אליכם בהקדם



_____________

 

_____________

 
שתף
FacebookTwitter

_____________

 

_____________

 
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


_____________

 
דף הבית >> אזרחי מסחרי >> טענות משפטיות באזרחי >> דוקטרינת הודאה והדחה

משרד עו"ד - מיכאל חוואי

דוקטרינת הודאה והדחה

מבוא

דוקטרינת הודאה והדחה מבוססת בפסיקה של המשפט הישראלי ורווחת היא אף בשיטות משפט אחרות[1]. יישומה הקלאסי של דוקטרינה זו הוא במקרה בו נתבע טוען "פרעתי" – כיוון שהוא מודה בקיומה של עילת החיוב, אך מעלה טענת "הדחה" שבגינה הוא פטור מלשלם, עליו להוכיח את קיומה של טענה זו.

אף שיישומה הקלאסי של דוקטרינת "הודאה והדחה" במשפט הישראלי הוא במקרה של טענת "פרעתי", אין היא מוגבלת למקרה זה, וחלה היא על כל מקרה שבו הודה הנתבע או שהוכחו במלואם הרכיבים הנדרשים להקמת עילת החיוב והנתבע מעלה טענה אחרת שבגינה הוא פטור מלשלם[2].

ניסוחה הכללי של הדוקטרינה הוא כי "בסיטואציה בה מודה הנתבע בעובדות המהותיות של עילת התביעה, אך מציין עובדות נוספות אשר בעטיין גורס הוא כי התובע אינו זכאי לסעד המבוקש... מוטל על הנתבע נטל השכנוע לגבי העובדות "המדיחות" הנטענות על ידו. כאשר הוא אינו מרימו, מתקבלת גרסת התובע, שכן הנתבע הודה בה"[3].


מאמר זה הינו תמצות המאמר המלא המופיע בספר "סוגיות במשפט האזרחי", למידע נוסף ולצפייה ברשימת המקורות המלאה אודות נושא זה, ניתן לרכוש את המאמר הדיגיטלי במלואו, לרכישה לחץ כאן.
 

המסגרת הנורמטיבית

דוקטרינת הודאה והדחה עוסקת בסיטואציה בה מודה הנתבע בעובדות המהותיות של עילת התביעה, אך מציין עובדות נוספות אשר בעטיין גורס הוא כי התובע אינו זכאי לסעד המבוקש. במצב זה מוטל על הנתבע נטל השכנוע לגבי העובדות "המדיחות" הנטענות על ידו. כאשר הוא אינו מרימו, מתקבלת גרסת התובע, שכן הנתבע הודה בה[4].

העיקרון העומד בבסיס תקנה זו הוא שאם הודה הנתבע בעובדות המפורטות בכתב התביעה, אך הביא בכתב הגנתו עובדות אחרות שעליו להוכיחן, יפתח הנתבע בהבאת הראיות, שכן לתובע אין מה להוכיח. מבחינה מהותית משמעות הדבר היא העברת נטל השכנוע אל כתפי הנתבע. אם בסופו של המשפט יימצא כי כפות המאזניים מעוינות ביחס לטענות הנתבע, יזכה התובע בתביעתו – שכן הנתבע הודה בעובדותיה[5].

כדי שניתן יהיה להגדיר טענה של נתבע כטענת "הודאה והדחה", נדרש כי הנתבע יודה בכל העובדות המגבשות את עילת התביעה, אך יטען כי מכוחה של עובדה אחרת יש לפטור אותו מהתביעה. מקום בו הנתבע אינו מודה בכל העובדות המהוות את עילת התביעה, אין טענת ההגנה שלו נכנסת תחת ההגדרה של "הודאה והדחה".

כך, דרך משל, מובאת בספרות המשפטית ההבחנה בין שני המקרים הבאים[6]:
  • במקרה הראשון - התובע טוען כי הילווה כסף לנתבע, והנתבע מודה כי קיבל כסף בהלוואה מידי התובע, אולם טוען כי פרע את ההלוואה. מקרה זה הינו המקרה הקלאסי של טענת "הודאה והדחה", שבה, כאמור, עובר הנטל להוכיח כי ההלוואה אכן נפרעה - אל כתפי הנתבע[7].
  • במקרה השני - התובע טוען כי הילווה כסף לנתבע, והנתבע מודה כי קיבל כסף מידי התובע, אולם טוען כי כסף זה ניתן לו כמתנה ולא כהלוואה. טענה כזאת איננה בגדר טענת "הודאה והדחה", שכן הנתבע הודה אומנם בטענה העובדתית של התובע כי הלה נתן לו כסף, אולם הוא לא הודה בעובדה - שגם היא חלק מעילת התביעה - שהכסף ניתן כהלוואה, אלא טען כי הכסף ניתן לו במתנה. במקרה כזה, לא עבר נטל ההוכחה אל כתפי הנתבע, ולכן על התובע להוכיח כי את הכסף נתן לנתבע כהלוואה ולא כמתנה[8].
 
בנוסף, כל אימת שנתבע מודה בעובדותיה המהותיות של עילת התביעה ומוסיף טענות אחרות העשויות להביא לדחייתה. סיטואציה זו יש לה פן מהותי ופן דיוני:
  • הפן המהותי - הוא העברת נטל השכנוע לכתפי הנתבע. משמעות הדבר היא כי אם כפות המאזניים יישארו בסופו של המשפט מעוינות באשר לטענות הנתבע, אזי יזכה התובע בתביעתו, שהרי הנתבע הודה בכל רכיביה.
  • הפן הדיוני - הוא כי סדר הטיעון הרגיל, הקבוע בתקנה 158 לתקנות סד״א, נהפך על פניו"[9].


יישומה של דוקטרינת הודאה והדחה

בטענת פרעתי
כאמור לעיל, יישומה הקלאסי של דוקטרינה זו הוא במקרה בו נתבע טוען "פרעתי" – כיוון שהוא מודה בקיומה של עילת החיוב, אך מעלה טענת "הדחה" שבגינה הוא פטור מלשלם, עליו להוכיח את קיומה של טענה זו. לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, על החייב מוטל נטל ההוכחה להוכחת טענותיו. באשר לטענת "פרעתי", היא בדרך כלל טענת הודאה והדחה שבה רובץ נטל השכנוע עד הסוף על החייב ואיננו עובר לזוכה[10].

טענה שהחוזה בוטל
האם ניתן להחיל את דוקטרינת "הודאה והדחה" אף במקום שהנתבע טוען כי החוזה בוטל, כלומר שהיה חוזה אלא שהוא בוטל?

בפסיקה נקבע, כי אין יסוד להבחנה בין טענה כי החיוב החוזי נפרע, לבין טענה כי החיוב בוטל בהסכמת הצדדים. במקרה הראשון כמו גם במקרה השני מודה הנתבע בכך שהחיוב התקיים בעבר, ומציין עובדה נוספת אשר לגרסתו פוטרת אותו מן החיוב בהווה. לפיכך, כאשר טוען הנתבע כי שוחרר מחיובו החוזי, עליו הנטל להוכיח זאת[11].

טענת קיזוז
האם ניתן להחיל את דוקטרינת "הודאה והדחה" אף במקום שהנתבע טוען טענת קיזוז? טענת קיזוז היא מסוג טענות ההודאה והדחה בהן מונח הנטל לפתחו של הטוען. אם כן, אין יסוד להבחנה בין טענה כי החיוב החוזי נפרע, לבין טענה כי יש לקזז מהחיוב החוזי[12].

הודאה בעובדות אך הכחשת העילה - ניתן כמתנה
האם ניתן להחיל את דוקטרינת "הודאה והדחה" אף במקום שהתובע טוען כי הילווה כסף לנתבע, והנתבע מודה כי קיבל כסף מידי התובע, אולם טוען כי כסף זה ניתן לו כמתנה ולא כהלוואה, כך שלמעשה הוא מודה בעובדות לאשורן אך כופר בעילת החיוב כיוון שטוען כי הכסף ניתן כמתנה?

לסיטואציה של "הודאה והדחה" – המתקיימת כל אימת שנתבע מודה בעובדותיה המהותיות של עילת התביעה ומוסיף טענות אחרות העשויות להביא לדחייתה – יש פן מהותי ופן דיוני. הפן המהותי הוא העברת נטל השכנוע לכתפי הנתבע. משמעות הדבר היא כי אם כפות המאזניים יישארו בסופו של המשפט מעוינות באשר לטענות הנתבע, יזכה התובע בתביעתו, שהרי הנתבע הודה בכל רכיביה[13]

הלכה פסוקה היא כי טענת הגנה שאינה מודה בכל העובדות של עילת התביעה איננה בבחינת "הודאה והדחה", ולצורך כך די בהכחשת אחת מן העובדות המקימות את עילת התביעה[14].

על כן נקבע, כי כשהתובע טוען כי הילווה כסף לנתבע, והנתבע מודה כי קיבל כסף מידי התובע, אולם טוען כי כסף זה ניתן לו כמתנה ולא כהלוואה. טענה כזאת איננה בגדר טענת "הודאה והדחה", שכן הנתבע הודה אומנם בטענה העובדתית של התובע כי הלה נתן לו כסף, אולם הוא לא הודה בעובדה - שגם היא חלק מעילת התביעה - שהכסף ניתן כהלוואה, אלא טען כי הכסף ניתן לו במתנה. במקרה כזה, לא עבר נטל ההוכחה אל כתפי הנתבע, ולכן על התובע להוכיח כי את הכסף נתן לנתבע כהלוואה ולא כמתנה[15]. וכן נפסק ע"י כב' השופטת ש' נתניהו בע"א 777/80 קלרה שרייבר נ' מרגוט שטרן[16]. וכן פסק כב' השופט זוסמן בע"א 642/61 זאב טפר נ' שלמה מרלה[17].

הודאה בעובדות אך הכחשת עילת ההגנה
במקום שהתובע טוען כי הילווה כסף לנתבע, והנתבע מודה כי קיבל כסף מידי התובע, אולם טוען כי פרע לו את ההלוואה, מנגד טוען התובע כי הכסף שניתן אינו לשם פירעון ההלוואה כי אם לשם מטרה אחרת כדוגמת עסק משותף, כך שלמעשה הוא מודה בעובדות לאשורן אך כופר בעילת ההגנה כיוון שטוען כי הכסף ניתן למטרה אחרת שאינה פירעון?

במקרה זה הנטל על הנתבע להוכיח את עילת הגנתו, כיוון שהתקיים במקרה מעין זה "הודאה והדחה" כיוון שהנתבע הודה בקיומה של ההלוואה ועל כן הנטל עבר לנתבע, משטען הנתבע כי פרע אך לא הביא ראיות לטענתו אין לטענתו כל ביסוס ראייתי למרות שהתובע מודה בעובדות של העברת הכסף אך אינו מודה בנסיבות של העובדות, קרי בעילת ההגנה, שהינם כביכול לשם פרעון ההלוואה. וכפי שנפסק ע"י השופט זוסמן בע"א 642/61 זאב טפר נ' שלמה מרלה[18].

בסכסוך בעלות על נכס
האם ניתן להחיל את דוקטרינת "הודאה והדחה" אף במקום שהנתבע מודה כי התובע היה הבעלים של הנכס אלא שהוא רכש ממנו את הנכס באופן חוקי ועל כן החזקתו בנכס נעשתה כדין?

נפסק כי, שייכותה של הדוקטרינה למקרה בו קיים סכסוך הנוגע לבעלות על נכס, בגדרו ברור שהתובע היה בעליו הקודם של הנכס ושהנתבע הוא שמחזיק בו כעת, והמחלוקת שבין הצדדים נוגעת לדרך שבה עבר הנכס מן התובע אל הנתבע – האם בדרך פסולה של גזילת החפץ או בדרך חוקית של מכר – אינו מתאים לדוקטרינה של "הודאה והדחה"[19].

זאת בשל השוני האנליטי בין השניים, באשר בסכסוך הנוגע לבעלות בנכס אין מדובר בהעלאת טענת פטור – הדחה, אלא באי-הסכמה אודות עילת התביעה עצמה הנסובה סביב מחלוקת עובדתית באשר להשתלשלות סיפור המקרה; וכן בשל התוצאות הבעייתיות הנובעות מהחלת הדוקטרינה על טענת "קניתי", שאינן מבחינות בין הנדרש לביסוסה של טענה שכזו לגבי בית לבין ביסוסה לגבי מיטלטלין פעוטי ערך[20].

 

סוף דבר

אף שיישומה הקלאסי של הדוקטרינה של "הודאה והדחה" במשפט הישראלי הוא המקרה של טענת "פרעתי", אין היא מוגבלת למקרה זה, וחלה היא על כל מקרה שבו הודה הנתבע או שהוכחו במלואם הרכיבים הנדרשים להקמת עילת החיוב והנתבע מעלה טענה אחרת שבגינה הוא פטור מלשלם[21].

בנוסף, לדוקטרינה זו יש לה פן מהותי ופן דיוני: הפן המהותי - הוא העברת נטל השכנוע לכתפי הנתבע. משמעות הדבר היא כי אם כפות המאזניים יישארו בסופו של המשפט מעוינות באשר לטענות הנתבע, אזי יזכה התובע בתביעתו, שהרי הנתבע הודה בכל רכיביה.  הפן הדיוני - הוא כי סדר הטיעון הרגיל, הקבוע בתקנה 158 לתקנות סד״א, נהפך על פניו[22].

יחד עם זאת ראוי לציין, כי כדי לקבל הערכה בדבר סיכויי התביעה ו/או ההגנה, ראוי  להיוועץ עם עורך דין בעל ניסיון בתחום, ובעל ידע נרחב בתביעות מסוג זה.


 
נכתב ע"י - עו"ד מיכאל חוואי
 


[1] ראו: ע"א 11100/02 חצור נ' דותן, פסקה 18 (פורסם בנבו, 16.2.2004) (להלן: עניין חצור).
[2] ראו: י' קדמי, על הראיות - הדין בראי הפסיקה, (מהדורה שלישית, תשס"ד-2003) 1530 ואילך (להלן: קדמי).
[3] עניין חצור, לעיל, פסקה 18.
[4] ע"א 642/61 טפר נ' מרלה, פ"ד טז 1000, 1004 (1962) (להלן: עניין טפר); רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה נ' ע. אהרונוב קבלנות בניין (1988) בע"מ, פ"ד נה(5) 193, 194 (2001) (להלן: עניין סימן טוב);  י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין עורך) 321-320 (להלן: זוסמן).
[5] ראו: רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה ז"ל נ' ע. אהרונוב קבלנות בניין (1988) בע"מ, פ"ד נה(5) 193, 195-194 (2001); עניין חצור, לעיל ה"ש 1, פסקה 18; י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין עורך) 321-320 (להלן: זוסמן); דוד בר-אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה (מהדורה שמינית, 2006) 245-243 (להלן: בר-אופיר); משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי – הלכה ומעשה (מהדורה 15, 2007) 1147-1146 (להלן: קשת).
[6] יובל סיני, "הדוקטרינה של הודאה והדחה וכללי נטל השכנוע במשפט אזרחי – ניתוח ביקורתי והצעת מודל חדש- ישן", מחקרי משפט כד 165, 168 (2008) (להלן: סיני).
[7] אליהו הרנון, דיני ראיות (מהדורה חמישית, חלק א, תשל"ט), עמ' 201 (להלן: הרנון); ראה גם: קדמי, לעיל, עמ' 1530.
[8] הרנון, לעיל, עמ' 201; זוסמן, לעיל, עמ' 320.
[9] יובל סיני, "הדוקטרינה של הודאה והדחה וכללי נטל השכנוע במשפט אזרחי – ניתוח ביקורתי והצעת מודל חדש- ישן", מחקרי משפט כד 165, 168, 681 (2008) (להלן: סיני).
[10] בר אופיר, לעיל ה"ש 4, עמ' 189; ע"א 357/72 שנסי עזיז נ' סוראיה בצלציוני, פ"ד כז(1), 741 , 744-745 (1973); אולם במהלך הדיון יכול לעבור אל הזוכה הנטל להביא ראיות לסתור.
[11] ראו השופט מ' חשין בע"א 530/89 בנק דיסקונט נ' נופי, פ"ד מז(4) 116, 124-123 (1993); Phipson On Evidence (London, 15th ed. by M.N. Howard, 2000) 58-59; A. Keane The Modern Law of Evidence (London, 4th ed., 1996) 77; McCormick On Evidence (St. Paul, Minnesota, 4th ed. by J.W. Strong, 1992) 570
[12] ת"א (חי') 10351-08-08 פרץ רבס ז"ל נ' כפר המכבי אגודה שיתופית (פורסם בנבו, 6.1.2013).
[13] זוסמן, לעיל ה"ש 4, בעמ' 321-320. הפן הדיוני הוא כי סדר הטיעון הרגיל הקבוע בתקנה 158 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 נהפך", ראה עוד: עניין סימן טוב, לעיל.
[14] ע"א 777/80 קלרה שרייבר נ' מרגוט שטרן, לח (2) 143 (1984) (להלן: עניין שרייבר); א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית, עמ' 82-83 (להלן: גורן).
[15] סיני, לעיל.
[16] ע"א 777/80 קלרה שרייבר נ' מרגוט שטרן, לח (2) 143 (1984) (להלן: עניין שרייבר).
[17] עניין טפר, לעיל.
[18] עניין טפר, לעיל.
[19] רע"א 296/11 מוחמד נג'אר נ' שאוקי חמדאן עליאן פסקה 7 (פורסם בנבו,  23.2.2012) (להלן: עניין נג'אר).
[20] ע"א 4600/08 האולפנים המאוחדים בע"מ נ' ברקי פטה המפריס ישראל בע"מ- מר יצחק שני (פורסם בנבו, 04.04.12).
[21] קדמי, לעיל, עמ' 1530 ואילך.
[22] סיני, לעיל, עמ' 168.

אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין במאמר זה כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.
 

כתובתנו:

מגדל קרדן, דרך מנחם בגין 48
בית אמות ביטוח, קומה 12, תל אביב


טל: 03-6963502

במקרים דחופים: 054-2237766 


פקס: 03-6966151

 

דואר אלקטרוני:

viph120@gmail.com

לייבסיטי - בניית אתרים