טל: 03-6963502 פקס: 03-6966151
במקרים דחופים: 054-2237766

 


רח' מנחם בגין 48 (בית אמות ביטוח, קומה 12) תל אביב
אימייל: viph120@gmail.com

_____________

 

_____________


מלאו את פרטיכם
ונחזור אליכם בהקדם



_____________

 

_____________

 
שתף
FacebookTwitter

_____________

 

_____________

 
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


_____________

 

משרד עו"ד מיכאל חוואי
טל: 03-6963502

Back
דף הבית >> אזרחי מסחרי >> עיקול והוצאה לפועל >> אלו נכסים ניתן להטיל עיקול
משרד עו"ד - מיכאל חוואי



עיקול זמני - אלו זכויות ניתן לעקל

מבוא

צו עיקול זמני אינו ניתן בכל התובענות, אלא בתובענות כספיות או בתביעות של דבר שבעין. בית המשפט בבוא לדון בבקשה למתן צו עיקול זמני צריך לשקול ראשית אם קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.  בנושא זה על המבקש עיקול זמני- התובע- להתייחס לכך בתצהיר התומך בבקשה.

בית המשפט אינו חייב להיעתר לבקשה למתן צו עיקול זמני אלא זה בגדר סמכותו ועליו לשקול אם להפעילה. במאמר זה יפורטו הזכויות שניתן לעקל.

 

המסגרת הנורמטיבית - אילו זכויות ניתן לעקל

עיקול על זכויות חוזיות
העיקול יכול להיות מוטל על נכס או על זכות, ובין היתר על זכות חוזית של החייב, המגיעה לו מהמחזיק. בפסק הדין מדינת ישראל, משרד השיכון, נ. עו"ד קרייתי, מפרק חברת ביתרומץ ואח'[1], מבהיר כב' הנשיא ברק את מהותו של עיקול זמני המוטל על זכויות חוזיות של החייב. לדבריו:
"עיקול זמני יכול שיוטל על זכות חוזית על פי הסכם שיש לנתבע אצל המחזיק. כאשר מוטל עיקול על זכות חוזית של הנתבע, אין המחזיק חופשי לעשות פעולות שאינן מתיישבות עם מהותו של העיקול".
 כאשר מעוקלת זכות של החייב אצל צד שלישי – המחזיק, נכנס המעקל לנעליו של החייב במערכת היחסים שבין החייב לבין אותו צד שלישי. כך גם כאשר הצד השלישי הוא בנק - הנושה המעקל אינו אלא 'חליפו', הבא בנעליו של החייב, לקוחו של הבנק[2]. המעקל אינו יכול לעקל אלא את מה שיש לחייב כלפי הבנק, ולא יותר.

עיקול על זכויות עתידיות
עיקול יכול להיות מוטל על זכויות קיימות כמו גם על זכויות עתידיות. אולם, כאשר מדובר על זכויות עתידיות, הזכות המעוקלת צריכה להיות זכות שכבר התגבשה בעת הטלת העיקול, אלא שמועד פירעונה הוא בעתיד. זכות עתידה, כך נפסק, היא זכות:
"שהתגבשותה בעתיד ודאית, בין בתאריך קבוע ובין בקרות ארוע שהתרחשותו נעלה מספק, כגון זכות לשכר דירה שפרעונו בעתיד, במסגרת חוזה שכירות תקף..."[3]
בפסק הדין אטבה נ. רצאבי[4], נפסק כי ניתן לעקל רק חוב או זכות שעילתם כבר באה לעולם. כאמור, ניתן לעקל זכות עתידית לפירעון חוב – כאשר מדובר בחוב קיים, אשר מועד פירעונו הוא בעתיד[5]. אולם, לא ניתן לעקל זכות שטרם באה לעולם. התקווה או הציפיה שייווצר חוב בעתיד עקב חוזה שטרם נעשה, אינן זכויות הניתנות לעיקול[6].

בתקנה 372 לתקנות סדר הדין האזרחי שאוזכרה לעיל, נקבע כי בית המשפט רשאי לתת צו עיקול על "נכסים". המונח "נכסים" מוגדר בתקנה 1 לתקנות סדר הדין האזרחי:
"לרבות כל חוב, בין אם הגיע מועד פירעונו ובין אם לאו, וכל זכות בין אם הגיע מועד מימושה ובין אם לאו".
מדובר אם כן בחובות ובזכויות קיימים, שהתגבשו – בין אם מועד הפרעון הגיע כבר (שאז מדובר בזכות קיימת), ובין אם מועד הפרעון אמור להיות במועד עתידי כלשהו (שאז מדובר בזכות עתידית).  להשלמת התמונה יש להזכיר כי המועד בו נבחנת השאלה מהן הזכויות העומדות לחייב כלפי המחזיק – שהן הזכויות שניתן לעקלן, הוא המועד בו מוטל העיקול:
"המועד הקובע לבחינה אם נתגבשה זכותו של פלוני וניתנת היא לעיקול, או אם לא נתגבשה, ואין היא ניתנת לעיקול – הוא למותר לומר, מועד העיקול"[7].
כל דברים אלה היו נכונים גם קודם חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו[8], אך צוברים הם עוצמה לא-מעטה לאחר כינונה של זכות הקניין כזכות-יסוד שמשכנה ברום משכנן של הזכויות. כך באשר לזכות הקניין על דרך הכלל, וכך לעניינו של העיקול הזמני. עמד על כך המשנה לנשיא השופט ש' לוין ברע"א מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ[9],  לאחר שתיאר את ההלכה ששררה בעניינו של עיקול זמני קודם חוקי היסוד, המשיך השופט ש' לוין ואמר:
 "לעניין זה רלוונטית השאלה אם אמנם עומד המשיב להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את פסק-הדין, ושומה על בית-המשפט לבחון את מאזן הנזקים ולשקול את מאזן האינטרסים הקיים בין המבקש לבין המשיב"[10].

עיקול זכויות יתרת חובה בבנק – מסגרת אשראי
מאחר שהמעקל נכנס לנעלי החייב, יש לבחון את מערכת היחסים בין הבנק לבין לקוחותיו, בהקשר זה נפסק לא אחת כי:
"היחסים בין הבנק לבין הלקוח הם יחסי לווה ומלווה, על פיהם יתרת זכותו של הלקוח על פי החשבון בבנק היא בגדר הלוואה שהלווה הבנק, והבנק חייב לשלמה לו עם דרישתו"[11].
 לעניין עיקול כספי חשבון בנק של החייב, משלה בכיפה הלכה ותיקה משנות השמונים המוקדמות, אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ[12], שקבעה כי אם יש לחייב יתרת חוב בחשבון הבנק שלו, הרי שהעיקול אינו תופס, קרי: לא ניתן לעקל "אוברדרפט".

פסיקה זו הובילה לתוצאה של יצירת "מקלטי עיקול", בדמותן של מסגרות אשראי, באופן הבא: חייב אשר ידע כי חשבונו בבנק בסכנת עיקול, פעל להגיע להסכם מסגרת אשראי נדיבה עם הבנק, אשר תאפשר לו הפעלת החשבון בהיותו ביתרת חובה.

מרגע שהגיע להבנה זו עם הבנק, כל שנותר לחייב לעשות, זה "לדאוג" שהחשבון לא יהא ביתרת זכות, והרי הוא מוגן: ביכולתו להמשיך ולפעול בחשבון כאוות רצונו, ובאותה עת הרי הוא "חסין" מפני עיקולים.

במצב זה, כשנושה היה מעקל את חשבון הבנק של החייב, ככל שזה היה ביתרת חובה (או "מאופס"), הרי שהבנק היה משיב לצו העיקול, כדבר שבשגרה, כי "אין נכסים בידו", שהלא, כאמור, לא ניתן לעקל "אוברדרפט".

כתוצאה מהאמור לפני מספר שנים ביום 25.2.07, הרשמת לושי-עבודי, מבית משפט השלום בפ"ת, קראה תיגר על הלכה  מושרשת זו[13].

לפי החלטתה: במקרים בהם הבנק מתחייב כאמור, ניתן לעקל את הזכות של בעל החשבון למשיכת יתר כלפי הבנק, והתוצאה הנה כי כאשר הבנק חייב לתת ללקוחו משיכת יתר, הרי שהמעקל יוכל לקבל את ההלוואה (משיכת היתר) במקום החייב, כשחובת ההשבה תחול על החייב.

בית המשפט אבחן את קביעתו מהפסיקה המחייבת בסוגיה, בקבעו כי לשונו של צו העיקול בפרשת אילתית צומצמה לחשבון הבנק בלבד, ולא התייחסה ל"כלל נכסי החייבת אצל הבנק", כפי שקבע צו העיקול במקרה שלפניו.
ביהמ"ש קבע כי מגרסת הבנק עולה, כי הבנק היה מחויב לאפשר לחייבת לפעול במסגרת האשראי הנ"ל, שכן הודה בתשובתו כי לא הייתה לבנק עילה לבטל לחייבת את מסגרות האשראי.

לפיכך, ומאחר שהבנק היה מחויב להמשיך לאפשר לחייבת לפעול בחשבונה, לא היה לו כל "הצדק סביר" להעדיף נושים אחרים של החייבת (למשל כאלה שהחייבת מסרה להם שיקים) על פני הזוכה.

על דרך הבחנה זו בהחלטה תקדימית קבעה שופטת המחוזי בתל-אביב, מיכל אגמון-גונן, בפס"ד משה אלבס נ' בנק מזרחי-טפחות בע"מ[14], כי היתרה למשיכת יתר על פי מסגרת האשראי שמעמיד בנק ללקוח היא נכס הניתן לעיקול, עד לגובה הביטחונות שניתנו לבנק.

פסק הדין עוסק בשאלה, האם כאשר מגיעה לבנק בקשה לעיקול כספים בחשבונו של אדם כלשהו ובאותו יום נמצא חשבונו של אותו אדם ביתרת חובה, כלומר באוברדראפט, האם במצב כזה, יש מקום לבצע עיקול, למרות שהחשבון האמור, נמצא במינוס.

עד לתאריך 10/01/2011, מועד מתן פסק הדין, נהגה בישראל הגישה הרווחת, ולפיה אם יש מינוס בחשבון, הרי שאין מה לעקל ולכן הבנקים היו מחזירים להוצאה לפועל את הבקשות, ומציינים כי אין נכסים לעיקול.

אבל בפסק הדין אשר פורסם בתאריך הנ"ל, החליטה כבוד השופטת הנכבדה, כי גם חשבון במינוס, ניתן לעיקול, וזאת עד לתקרת מסגרת האשראי בחשבון. כלומר אם לחשבון יש מסגרת אשראי של 50,000 ₪ והמינוס בחשבון במועד קבלת צו העיקול, היה 5,000 ₪, הרי שהבנק מחויב לעקל את ההפרש, בסך 45,000 ₪ ולהעבירו לשלטונות ההוצאות לפועל.

אח"כ שהבנק ישבור את הראש מול הלקוח. לדברי השופטת, ההיגיון העומד מאחורי ההחלטה, הוא שמול מסגרת האשראי, ישנם בטחונות בסכום זהה ולכן אין סיכון לכספו של הבנק.

להלן מדברי השופטת בפס"ד[15]:
"ניתן להטיל עיקול על הזכות למשיכת יתר בתוך מסגרת האשראי עד לגובה הביטחונות שניתנו, אם ניתנו לבנק. תוצאה זו מתיישבת עם שיקולי מדיניות משפטית ראויה. היא אינה חושפת את הבנק לסיכון מצד אחד, ומאידך, מביאה לאיזון ראוי בין האינטרס של הבנק כנושה לבין האינטרסים של נושים אחרים, שיכלו להיפרע מהנכסים המוחזקים על ידי הבנק, אלמלא ניתנו לו כביטחונות".
עוד נקבע כי על הבנק להוכיח כי אין בטוחות מספיקות למסגרת האשראי הימנעות הבנק מהבאת ראיות לעניין זה, פועלת נגדו. משהבנק לא הוכיח כי לא ניתנו בטוחות, ולמבקש בעל העיקול אין כל דרך להוכיח אחרת, יש להתייחס למסגרת האשראי כמובטחת כולה בבטוחות, ולאפשר למבקשים לעקל את הזכות למשיכת יתר בכל גובה מסגרת האשראי שלא נוצלה ע"י החייב.

היות והשאלה האם קיימות בטוחות או לאו היא הקובעת לעניין האפשרות לעקל את הזכות למשיכת יתר בגובה מסגרת האשראי, ונוכח חוסר האפשרות של מבקש העיקול בהוכחת קיומן של בטוחות, כל תוצאה אחרת תביא לקיפוח זכויותיו של מבקש העיקול.

עוד קבעה השופטת מיכל אגמון כי קיימת הבחנה בין פס"ד זה לפס"ד אלתית הנ"ל, בעניין אלתית[16] צו העיקול התייחס לחשבון בנק ספציפי. בית המשפט העליון קבע כי צו העיקול, על פי לשונו, חל על יתרת זכות לחברה בחשבון במועד הטלת העיקול, ואינו חל על זכויות אחרות של החברה כלפי הבנק. בהמשך קבע בית המשפט העליון כי גם אם ניתן לפרש את צו העיקול כחל על הזכות למשיכת יתר, הרי שמדובר בזכות עתידית שעילתה טרם נתגבשה ולכן אינה ניתנת לעיקול. בית המשפט העליון, כב' השופט ת' אור העיר בנוגע לפרשנות נוסח צו העיקול (פסקה 3 לפסק דינו) כי:
"בהקשר זה של פרשנות צו עיקול ראוי להזכיר, שעל הבנק מוטלת חובת זהירות מצד אחד לקיים את הצו כלשונו, ומאידך גיסא, שלא לפרשו מעבר לאמור בו, על-מנת שלא יעביר כספי לקוחו, אשר הצו על-פי לשונו אינו חל עליהם... כשבאים לפרש צו עיקול, מן הראוי ליתן לו פירוש דווקני, ואין לייחס למוציא הצו כוונה להחילו מעבר למה שנחזה על פניו...".


סיכום

מוסד התביעות הקטנות לא נוצר מתוך מטרה לפתח שיטת דיון יעילה ומהירה כשהיא לעצמה, כי אם מתוך הרצון לסייע לאזרחים ולצרכנים הקטנים להביא את עניינם לפני ערכאה שיפוטית ללא עלויות יקרות (אגרות ושכ"ט עו"ד).
יחד עם זאת ראוי לציין, כי כדי לקבל הערכה בדבר סיכויי התביעה וכן עזרה בהכנת אסטרטגיה של טענות התביעה וכן מנגד טענות ההגנה, אם במסגרת כתבי הטענות ואם במסגרת הדיון בבימ"ש, ראוי  להיוועץ עם עורך דין בעל ניסיון בתחום, ובעל ידע נרחב בתביעות מסוג זה.

 
נכתב ע"י - עו"ד מיכאל חוואי
 


[1] ע"א 6574/99 מדינת ישראל, משרד השיכון, נ. עו"ד קרייתי, מפרק חברת ביתרומץ ואח', נח (3) 313 (2004).
[2] ר' ד"נ 30/67 ח' שטרן ואח' נ. ש' שטרן ואח', פ"ד כב(2) 36, 41 ו-49 (1968).
[3] ר' דברי המלומדת בן פורת "חוק המחאת חיובים, תשכ"ט – 1969" פירוש לחוקי החוזים המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הארי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשל"ב, בעמ' 10, כפי שאוזכרו בפסק הדין אלתית שיוזכר להלן.
[4] בר"ע 232/75, אטבה נ. רצאבי פ"ד ל(1) 478 (1975).
[5] ר' פס"ד אלתית שיוזכר להלן.
[6] ר' זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהד' שביעית, עמ' 466.
[7] רע"א 1821/98 ניקו בדים בע"מ נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נד(1) 773, 794 (2000).
[8] חוק יסוד: "כבוד האדם וחירותו", התשנ"ב – 1992.
[9] רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא(3) 789. בעמ' 799-800 (1997).
[10] דברי השופטת דורנר בש"א 4459/94 סלמונוב נ' שרבני, פ"ד מט(3) 479 (1994). ראו עוד: ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) בעמ' 37. ד' שורץ, מגמות התפתחות בסדר-הדין האזרחי, ספר השנה של המשפט בישראל – תשנ"ו (א' רוזן-צבי עורך, 1997) 417. בעמ' 456-463.
[11] ר' למשל ע"א 323/80 אלתית בע"מ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד לז(2) 673, (1983) (להלן: "עניין אילתית").
[12] שם.
[13] הזוכה: מזרחי אלה נ' החייבת: ש.ל. מרכז קרדיו לוגי בע"מ, ובעניין המשיב (המחזיק – צד ג'): בנק מזרחי טפחות בע"מ
[14] ת"א (ת"א) 2176/08 משה אלבס נ' בנק מזרחי-טפחות בע"מ (פורסם בנבו, 2011).
[15] שם.
[16] עניין אילתית לעיל, ה"ש 32.

אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין בתשובות אלו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.
 

כתובתנו:

מגדל קרדן, דרך מנחם בגין 154, תל אביב


טל: 03-6963502

במקרים דחופים: 054-2237766 


פקס: 03-6966151

 

דואר אלקטרוני:

viph120@gmail.com

לייבסיטי - בניית אתרים