טל: 03-6963502 פקס: 03-6966151
במקרים דחופים: 054-2237766

 


רח' מנחם בגין 48 (בית אמות ביטוח, קומה 12) תל אביב
אימייל: viph120@gmail.com

_____________

 

_____________


מלאו את פרטיכם
ונחזור אליכם בהקדם



_____________

 

_____________

 
שתף
FacebookTwitter

_____________

 

_____________

 
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 


_____________

 

משרד עו"ד מיכאל חוואי
טל: 03-6963502

Back
דף הבית >> כללי >> אי מניעת פשע

משרד עו"ד מיכאל חוואי

עבירת "אי מניעת פשע"

מבוא

אי מניעת פשע היא עבירה פלילית מסוג "עוון", המופיעה בחוק העונשין בישראל. בסעיף 262 לחוק העונשין[1] נאמר: "מי שידע כי פלוני זומם לעשות מעשה פשע ולא נקט כל האמצעים הסבירים למנוע את עשייתו או את השלמתו, דינו - מאסר שנתיים". המושג "פשע" המופיע בסעיף זה הוא במשמעות המצומצמת שניתנה למושג זה בחוקי מדינת ישראל - עבירה שנקבע לה עונש חמור מאשר מאסר לתקופה למעלה משלוש שנים[2].

העמדה לדין על אי מניעת פשע במדינת ישראל נדירה ביותר. בשנת 1986 הורשע בעבירה זו אהרון גילה[3], קצין המינהל האזרחי בנפת רמאללה, שידע על כוונתם של חברי המחתרת היהודית להניח מטעני חבלה במכוניתו של ראש עיריית אל-בירה, אך לא דיווח על כך. מהמטענים נפצע קשה חבלן משטרה שנשלח לפרקם.

בשנת 2001 הורשעה בעבירה זו מרגלית הר-שפי[4], שנדונה לתשעה חודשי מאסר בפועל על שלא דיווחה על כוונותיו של יגאל עמיר לרצוח את יצחק רבין, חרף טענתה שלא האמינה שהוא מתכוון לעשות זאת.

שני כתבי אישום נוספים על אי מניעת פשע, אשר הוגשו בעקבות הרשעתה של הר-שפי, הסתיימו בזיכוי הנאשמים. הנאשמים היו אבישי רביב[5] שהועמד לדין גם הוא בפרשת רצח יצחק רבין, וסטודנטית ערבייה[6] במכללת צפת אשר ירדה מאוטובוס שהתפוצץ בעקבות אזהרה של מחבל מתאבד שהציע לה לברוח מהאוטובוס.

במאמר זה נחקור את הסוגיות הבאות: ראשית, האם עבירה זו טומנת בחובה גם עבירות שכבר בוצעו, קרי האזרח מהיום הופך להיות מלשין, או שמא עבירה זו מתמקדת אך בעבירות שטרם בוצעו וכי הרציונאל בכך הוא כי על האזרח מוטלת החובה למנוע עבירות אך לא להיות המחליף של מערכת האכיפה והבילוש.

שנית, ננסה לברר האם עבירה זו טומנת בחובה להודיע רק במקרים בהם האדם ידע באופן ספציפי על אדם ספציפי שעומד לבצע עבירה ספציפית, או שמא עבירה זו כוללת גם הודעה לגורמי האכיפה על מעשה פשע העומד להתבצע אך אינו ידוע מי הוא המבצע, או במקרה בו האזרח יודע על פלוני הנוהג לבצע עבירות אך אין בידיו מידע כי הוא עומד לבצע עבירה, האם גם במקרה זה מוטלת החובה של "אי מניעת פשע"?
 

היסטורייה

סעיף 262 לחוק העונשין[7] הוא תרגום של סעיף 33 לפקודת החוק הפלילי[8], 1936, שבו נאמר:
Every person who, knowing that a person designs to commit a felony, fails to use all reasonable means to prevent the commission or completion thereof, is guilty of a misdemeanour and is liable to imprisonment for two years

ובתרגום מילולי: "היודע שאדם אחר זומם לעשות פשע, ואינו נוקט כל אמצעי סביר למנוע עשייתו  או השלמתו, אשם בעוון ודינו מאסר שנתיים".

לידתה של פקודת החוק הפלילי  בשנת 1936 (והמשכה בלבוש עברי בדמות חוק העונשין תשל"ז – 1977) היא בטיוטת קוד פלילי שחוברה בראשית שנות ה – 90 של המאה ה- 19 בקווינסלנד מושבה עצמאית למחצה ביבשת אוסטרליה ואושרה לבסוף בשנת 1899. תוך שנים מועטות אומץ קוד זה ע"י משרד המושבות הבריטי בלונדון כמודל העיקרי לקודיפיקציה של החוק הפלילי במושבות שתחת שליטת משרד המושבות  ובמשך עשרות השנים הראשונות של המאה ה – 20  הוא  נכפה בשיטתיות  על למעלה מ – 10 מושבות ושטחי חסות  בכל רחבי האימפריה הבריטית[9].

 

יסודות העבירה של אי-מניעת פשע

קיימים כמה רכיבים הם בהגדרת העבירה של אי-מניעת פשע, ואלה הם:
1.       אדם היודע.
2.       פלוני זומם.
3.       לעשות מעשה פשע.
4.       ואינו נוקט את כל האמצעים הסבירים למנוע את עשיית המעשה או את השלמתו.
עם השלמתם של ארבעת רכיבים אלו עומדת על תילה עבירת "אי מניעת פשע".


תחולת עבירת אי מניעת פשע

מרבית העבירות המופיעות בחוק העונשין הן כאלה הנובעות ממעשה של מבצען. אי מניעת פשע היא עבירה הנובעת ממחדל של מבצעה. האמצעי הסביר ביותר של "מי שידע כי פלוני זומם לעשות מעשה פשע" הוא פנייה למשטרה ומסירת הודעה על הידע שברשותו.
 

אי מניעת פשע שטרם בוצע

ראשית נקדים ונאמר כי סעיף 262 בא לחייב אדם בהלשנה רק להעלמת ידיעה על פשע שטרם בוצע ושעומד להיבצע, למעט ידיעה על פשע אשר כבר בוצע והושלם. מי שיודע על חברו שגנב וגזלן ושודד הוא, אינו חייב לרוץ למשטרה ולמסור לה ידיעתו, אילו הפשע כבר בוצע. וכדברי השופט ח' כהן בפס"ד ע"פ 496/73 פלוני נ' מדינת ישראל[10] (להלן: "פרשת פלוני"):
בא סעיף 33 לפקודת החוק הפלילי והגביל את העבירה הפלילית אך להעלמת ידיעה על פשע שטרם בוצע ושעומד להיבצע, למעט ידיעה על פשע אשר כבר בוצע והושלם.

עבירה זו של אי-מניעת פשע, היא עבירה יחידה ומיוחדת היא במינה. ככל שרב ייחודה כן מתרבים והולכים השקלא-וטריא בעניינה, והביקורת הנערמת סביב-לה אינה מעטה[11].

 

אי מניעת פשע בלבד למעט עוון וחטא

בנוסף, יש להדגיש כי חובת הדיווח מתייחסת אך ורק לעבירות מסוג פשע ולא לעבירות מסוג עוון ו/או חטא וכלשון החוק "מי שידע כי פלוני זומם לעשות מעשה פשע", וכדעת השופט י. כהן בפס"ד ע"פ 496/73 פלוני נ' מדינת ישראל[12].
 

אי מניעת פשע כשסכנתו של הפשע איננה מידית וממשית

האם החובה לעשות למניעת מעשה פשע קיימת רק כשסכנתו של הפשע היא מידית וממשית או שמא החובה גם כאשר מדובר בעבירה נמשכת או כאשר מדובר בידיעה על קבוצת פושעים שבדרך כלל נוהגים לבצע פשעים, בכך קיימת מחלוקת בין השופטים ח. כהן לבין השופטים י. כהן ואשר בפרשת פלוני.

מחד סבור השופט ח. כהן בפרשת פלוני[13] כי החובה לעשות למניעת מעשה פשע קיימת רק כשסכנתו של הפשע היא מידית וממשית.

מאידך סבורים השופטים י. כהן ואשר בפרשת פלוני[14] כי החובה גם כאשר מדובר בעבירה נמשכת או כאשר מדובר בידיעה על קבוצת פושעים שבדרך כלל נוהגים לבצע פשעים.

יש לציין, כי להלכה נפסק כדעת רוב דהיינו כדעת השופטים י. כהן ואשר כי החובה גם כאשר מדובר בעבירה נמשכת או כאשר מדובר בידיעה על קבוצת פושעים שבדרך כלל נוהגים לבצע פשעים.

לסיכום נמצינו למדים כי תחולת עבירת "אי מניעת פשע" חלה:
·         רק על עבירות מסוג פשע.
·         חלה רק על עבירות שטרם בוצעו.
·         חלה גם על עבירות שסכנת הפשע איננה מידית וממשית.


פרשנות סעיף 262 "אי מניעת פשע"
בבואנו לפרש את הסעיף 262 לחוק העונשין בדבר "אי מניעת פשע", נתקלים אנו במחלוקת בין מספר שופטים האם יש לתת לסעיף זה פרשנות סבירה על דרך האמצע או שמא יש לפרש סעיף זה על דרך הצמצום.

מחד, סבורים השופט ח' כהן בפרשת פלוני[15], והשופט טירקל בפרשת כי יש לפרש את עבירת "אי מניעת פשע" על דרך הצמצום וההקפדה".

מאידך השופטים י' כהן ואשר הסתייגו מהוראת-פרשנות זו, וסברו כי יש לפרש זאת על דרך ההרחבה, וכי תחולתו של החוק גם על עבירות שאינן מידיות וממשיות אלא אף על ארגון הנוהג לבצע פשע בדרך כלל אוכן גם על עבירות נמשכות[16].

בע"פ 450/86 גילה נ' מדינת ישראל[17], (להלן: "פרשת גילה") הביע השופט ד' לוין מעין עמדת-ביניים, ובהגיבו על הטענה כי יש לפרש את העבירה באורח מצמצם, כתב דברים אלה[18]:
"...אומר, ככל הנדרש לענייננו, שסעיף זה [סעיף העבירה] שריר וקיים, ויש להפעילו במקרה המתאים, וכי גם כשמבקשים ליתן לסעיף פירוש מצמצם, ויש טעם לעשות כן, אין הפירוש יכול וצריך להיות צר, עד שלא ניתן לעבור בו אלי מסקנה סבירה והגיונית".

בע"פ 3417/99 מרגלית הר-שפי נ' מדינת ישראל[19] (להלן: "פרשת הר שפי"), הביע השופט מ. חשין גם כן מעין עמדת ביניים ובהגיבו על הטענה כי יש לפרש את העבירה באורח מצמצם.

לסיכום קיימות שלוש גישות:
1.       השופטים ח. כהן וטירקל – פרשנות מצמצת
2.       השופטים י. כהן ואשר – פרשנות מרחיבה
3.       השופטים מ. חשין וד. לוין – עמדת ביניים, פרשנות ראויה וסבירה.

סיכום

המסקנה המתבקשת, כי להלכה נפסק כדעת רוב דהיינו כדעת השופטים י. כהן ואשר כי החובה להודיע לרשויות האכיפה קיימת גם כאשר מדובר בעבירה נמשכת או כאשר מדובר בידיעה על קבוצת פושעים שבדרך כלל נוהגים לבצע פשעים. לסיכום, עבירת "אי מניעת פשע" חלה: רק על עבירות מסוג פשע, אך מנגד רק על עבירות שטרם בוצעו, וכמו"כ חלה גם על עבירות שסכנת הפשע איננה מידית וממשית.

עוד עולה מן האמור, כי בבואנו לפרש סעיף זה קיימות שלוש גישות, האחת של כב' השופט ח. כהן – אשר נוקט בפרשנות מצמצת, השניה של כב' השופטים י. כהן ואשר – אשר נוקטים בפרשנות מרחיבה, השלישית של כב' השופטים מ. חשין וד. לוין – אשר נוקטים בעמדת ביניים, פרשנות ראויה וסבירה.

בנוסף, עולה ממאמר זה כי בבואנו לנתח את היסוד הראשון שבעבירה והוא יסוד "הידיעה" יוצא אפוא, שבית המשפט העליון פירש את יסוד הידיעה כידיעה ממשית וברורה מהולה באמונה כי פלוני זומם לבצע פשע.

 
נכתב ע"י עו"ד מיכאל חוואי


[1] סעיף 262 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").
[2] עפ"י ס' 24 (1) לחוק העונשין, וכלשונו: "פשע – עבירה שנקבע לה עונש חמור ממאסר לתקופה של שלוש שנים".
[3] ע"פ 450/86 גילה נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(4) 826 (1986) (להלן: "פרשת גילה").
[4] בע"פ 3417/99 מרגלית הר-שפי נ' מדינת ישראל, נה (2) 735 (2001) (להלן: "פרשת הר שפי").
[5] בש"פ 9086/01 אבישי רביב נ' מדינת ישראל , נו (3) 163 (2002)
[6] ת"פ (נצ') 3371/02 מדינת ישראל נ' בכרי יאסרה (פורסם בנבו, 2005).
[7] סעיף 262 לחוק העונשין.
[8] סעיף 33 לפקודת החוק הפלילי, 1936.                
[9] מתוך: פרופ' ג. הלוי, תורת דיני העונשין  כרך ב'  (2009), כרך ד' (2010).
[10] ע"פ 496/73  פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד כח (1) 714 (1974).
[11] פרופ' מרים גור אריה, "חובה פלילית למנוע פשע- אמתי מוצדקת" (מחקרי משפט יז (2) 355).
[12] פרשת פלוני, לעיל, בעמ' 721.
[13] שם.
[14] שם.
[15] בהשיבו לדברי הביקורת של השופט ח' כהן בפרשת פלוני, לעיל.
[16] בהשיבו לדברי הביקורת של השופט ח' כהן בפרשת פלוני, לעיל.
[17] פרשת גילה,  לעיל.
[18] שם, בעמ' 832.
[19] בפרשת הר שפי, לעיל.

אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית. בכל מקרה של שאלה בעניין יש לפנות לעו"ד מוסמך לקבלת ייעוץ מלא. אין בתשובות אלו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הח"מ.
 

כתובתנו:

מגדל קרדן, דרך מנחם בגין 154, תל אביב


טל: 03-6963502

במקרים דחופים: 054-2237766 


פקס: 03-6966151

 

דואר אלקטרוני:

viph120@gmail.com

לייבסיטי - בניית אתרים